← חזרה למאמר „המשורר מתרגם טלגרמות”
אלתרמן כהיסטוריון וכפובליציסט ביקורתי
על המאמר
ישנם כמה וכמה דרכים להביא את סיפורה של תקופה, למשל שנותיה הראשונות של מדינת ישראל: אפשר ליטול, לדוגמה, תאריכונים מפורטים, המביאים את קורותיה של כל אחת מאותן שנים; דרך אחרת היא להיעזר בזיכרונות, ביוגראפיות ואוטוביוגראפיות של אישים מרכזיים; וישנה עוד דרך: ללמוד על התקופה בדרך בלתי-שיגרתית, וזאת באמצעותו של המשורר נתן אלתרמן, ששנים רבות, כמעט מדי שבוע ביום שישי, כתב טור ספרותי-אקטואלי-מחורז בעיתון "דבר", במסגרת המדור "הטור השביעי".
האם ניתן להסתמך על טוריו של אלתרמן כמקור היסטורי וכבבואה של התקופה? לפי כל פרמטר שהוא – התשובה חיובית. נתן אלתרמן היה משורר נחשב, מחזאי, מתרגם, פזמונאי שחיבר עשרות אם לא מאות משירי-הזמר האהובים ביותר בשנות השלושים והארבעים וכן הִרבה לכתוב לילדים. בנוסף לכל אלה כתב מאז 1934 טורים פובליציסטים מחורזים – תחילה ב"דבר" (כארבעה חודשים, בחתימת אלוף נון), לאחר מכן ב"הארץ" (למעלה משמונה שנים, בחתימת "אגב"), ומתחילת 1943, במשך 24 שנים – שוב ב"דבר", במדורו הקבוע "הטור השביעי" – בחתימת נתן א.
"הטור השביעי" הפך תוך שנים אחדות לאחד המדורים הנקראים ביותר בעיתונות העברית, ולא תהיה זו טעות לקבוע, כי רבבות המתינו לו מדי יום שישי. ראוי גם לזכור שבאותן שנים, ערב קום המדינה, היה "דבר" העיתון הנפוץ ביותר בארץ וכן נחשב, במידה רבה, ל"עיתון הרשמי" של הנהגת היישוב. אלתרמן ידע להעריך זאת, וכשצוינה בתל-אביב, בתחילת אפריל 1948, הופעת הכרך הראשון של שירי "הטור השביעי", אמר בהתבטאות נדירה: "דובר על גורמים שונים שסייעו לכך שהשירים חדרו למרחקים. גורם לא פחות חשוב מהשירים עצמם - המִצְפֶּה שמעליו הם נשמעים, והוא העיתון 'דבר'. אין ספק שאילו היה נדפסים במקום אחר, לא היה להם אותו הד כלל".
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרו של מרדכי נאור מנתח את כתיבתו הפובליציסטית-אקטואלית של נתן אלתרמן במדור הטור השביעי (בשנים 1948–1952) כמקור היסטורי ראשון במעלה לבחינת שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. נאור מוכיח כי מעבר לתדמיתו כמנסח המיתוסים והעצמאות ("שירי מולדת", "מגש הכסף"), פעל אלתרמן כהיסטוריון בזמן אמת וכמבקר חברתי ופוליטי שנון. המאמר מראה כי כ-60 מתוך 121 הטורים בתקופה זו היו ביקורתיים וחריפים: נגד עוולות מוסריות במלחמה ("על זאת"), נגד פגיעה במיעוט הערבי ובמסתננים, נגד בירוקרטיה, ונגד מפלגות הימין, השמאל ואף מפא"י.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה מציע מרדכי נאור קריאה היסטורית-פואטית בטורי הטור השביעי שפרסם נתן אלתרמן בעיתון דבר מאי 1948 עד פברואר 1952 (תקופה הכוללת 121 טורים).
נאור מפרק את התמות, הנושאים והעמדות המרכזיים במאמר:
הטור השביעי כמקור היסטורי: אלתרמן, כ"צופה לבית ישראל", תיעד בזמן אמת את לידת המדינה, מלחמת תש"ח, העלייה ההמונית, והווי החולין הישראלי. רק כמינית מטוריו בתקופה זו היו "שירי מולדת" פתטיים; רובם הציגו מבט מפוכח ובוחן.
צבא, מלחמה ומוסר: אלתרמן פאר את מהלכי צה"ל ("תנועת המלקחיים", "דבר מבקיעי הדרך"), אך לא היסס לתקוף בחריפות פשעי מלחמה ("על זאת", שקיבל את גיבויו של בן-גוריון), ויצא נגד פירוק מטה הפלמ"ח והדחת יצחק שדה ("שתי שיבולים וחרב", "יצחק שדה"), ונגד עיוות הדין במשפט טוביאנסקי.
הגנה על המיעוט הערבי וזכויות אדם: אלתרמן התייצב בעקביות נגד גזענות, אפליה ופגיעה בערביי ישראל. ב"הנזיפה בתופיק טובי" הגן על זכות הדיבור של חבר הכנסת הקומוניסטי, ב"צרכי ביטחון" גינה את גירוש נשיא וילדי אבו גוש, וב"לעניין של מה בכך" מחה על הריגת נער ערבי באום אל-פחם (טור שצונזר בחלקו).
ביקורת פוליטית ותקשורתית: אלתרמן תקף את הימין ("חרות", הציונים הכלליים), את השמאל הדוגמטי (מפ"ם), ואף את מפלגתו מפא"י (ב"היכן החבלה?" שבו תמך בשביתת הימאים). כמו כן הצליף בבירוקרטיה הממשלתית, בעיוותי ההיגוי של קרייני קול ישראל, ובגישה השוללת את הציונות של יהדות ארצות הברית ("ניו-פומבדיתא", "סברה מופרכת").

