← חזרה למאמר „‘הטור השביעי’ ומלחמת 1948”
המשורר והשואה
על המאמר
נושא דיוננו הם השירים שהקדיש אלתרמן בטוריו לשואת יהודי אירופה. הם פורסמו בשלוש ורבע שנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה ב"רגעים" ב"הארץ", ובמשך יותר משלוש השנים הבאות, לרבות השנה הראשונה שלאחר המלחמה, במסגרת "הטור השביעי" ב"דבר". עם השנים נתקבע בזיכרון הציבור כי אלתרמן כתב את כל שיריו העוסקים בשואה ב"טור השביעי", ולא היא.
פורסם גם באתר של ד"ר מרדכי נאור
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרו של מרדכי נאור מנתח את שירי השואה והגבורה האקטואליים שפרסם נתן אלתרמן בטוריו בעיתונים הארץ במדור רגעים ובדבר במדור הטור השביעי בין השנים 1939 ל-1946. נאור מוכיח כי חרף מניינם המצומצם יחסית של השירים, עוצמתם הרגשית והשפעתם הציבורית היו כבירות והפכו את אלתרמן למשורר לאומי. המאמר עוקב אחר התפתחות כתיבתו: מדיווחים מוקדמים ואירוניים על גטו לובלין ודברי עידוד, דרך זעקת השמד הנוקבת והאשמת שתיקת העולם לאחר המפץ הגדול בשלהי 1942, ועד לשירי הילדים הניצולים ותנועת הבריחה שלאחר המלחמה.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה מציע מרדכי נאור סקירה כרונולוגית וניתוח תמטי של שירי השואה העיתונאיים-אקטואליים שחיבר נתן אלתרמן:
נאור מפרק את השלבים, המוטיבים והשירים המרכזיים במאמר:
השנים הראשונות למלחמה 1939–1941: אלתרמן הגיב מוקדם מאוד לאסון. בשיר "לובלין" מנובמבר 1939 חשף באירוניה מרה את התוכנית הנאצית לריכוז היהודים בגטו מחושמל. בשנים 1940–1941, מול תבוסות בעלות הברית, כתב שירי נחמה ואופטימיות כמו "להגדה" ו"הדרך הקלאסית", שבו ניבא כי מפלת הנאצים תתחיל דווקא מעיירות הולדתם של גיבורי שלום עליכם במזרח אירופה. בשיר "פרשת הדיוויזיה" מתח ביקורת על בריטניה וקבע כי העם נטחן לאט אבל לבטח.
קרבות מזרח אירופה והמפץ הגדול 1942: במחצית הראשונה של 1942 נאחז אלתרמן בגילויי גבורה יהודית בצבא הסובייטי ("נקמת השטריימל", "שני גנרלים בחזית חרקוב", "אבא כץ ובניו בחזית סטלינגרד"). עם זאת, ב-23 בנובמבר 1942, בעקבות הודעת הסוכנות היהודית שאישרה את ההשמדה השיטתית, פרסם אלתרמן את שירו המטלטל "מכל העמים". השיר הטיח האשמה קשה כלפי שתיקת העולם, האפיפיור ברומא, והטיח דברים נוקבים כלפי האל האוסף את דם הילדים בכדים. בשיר "בתהלוכה" הביע אמפתיה מיוחדת לזקנים הדומעים הנושאים ספרי תורה בהפגנה.
שנות הלחימה המאוחרות והשארית 1943–1946: בערב פסח תש"ג חיבר את "פסח של גלויות", ובשתים-עשרה ימים לאחר מכן פרסם את השיר "נערה עבריה" כהספד מוקדם ושגוי לצביה לובטקין שטוסיה אלטמן. ב-1944 פרסם את "הרצל והילדים" כאישום נגד השאננות היהודית ונגד אי-עצירת רכבות המוות. לאחר המלחמה התמקד בילדים פליטים ("אמא, כבר מותר לבכות?", "על הילד אברם") ובזהה את סכנת האנטישמיות הנמשכת באירופה ("נאום שנאת היהודים באירופה של 1945"), תוך קריאה מפורשת להשתחרר ולעקוף חומות בדרך לארץ ישראל.

