נתן אלתרמן כמתחן
על המאמר
נתן אלתרמן נחשב לאדם רציני, מכונס בעצמו ואפילו מרוחק. ידוע שהוא לא אהב, בלשון המעטה, לשוחח על יצירותיו, ואפילו כשמישהו החמיא לו, על שיר שפרסם, או טור פוליטי מחורז, הפנה לו את הגב והסתלק. הוא גם לא התראיין, וכל מי שהכיר אותו ידע שלא כדאי לשוחח איתו שיחה בטלה. בקיצור – אדם סגור הנראה לרוב טרוד ואפילו עצוב.
ועם כל זאת, על כך שהיה לו חוש הומור מפותח מעידות יצירותיו בכל התחומים, אך כלפי חוץ נראה חיוך על פניו רק לעיתים רחוקות. אבל ידוע לפחות על מקרה אחד שהוא השתתף במתיחה.
השנה – 1940. המבקר ישראל זמורה התחיל להוציא את כתב העת הספרותי "מחברות לספרות" ואלתרמן תרם לחוברת הראשונה חמישה משיריו וביניהם שיר בשם "הבאר", שפתח את החוברת.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרו של מרדכי נאור מציג צד נדיר ופחות מוכר באישיותו של נתן אלתרמן, שנחשב לרוב לאדם סגור, רציני ומרוחק. נאור מתאר מתיחה ספרותית משעשעת משנת 1940 שבה היה אלתרמן המוח המתכנן, יחד עם חברו המשורר יעקב אורלנד. השניים התעלו על המבקר והעורך ישראל זמורה, לאחר שאורלנד תרגם את שירו של אלתרמן "הבאר" לאנגלית עתיקה והציג אותו לזמורה כפלגיאט מתוך אנתולוגיה אנגלית מן המאה ה-16. המאמר מתאר את תגובתו הסוערת של זמורה, קריעת מאמרו המשבח, והפיוס המהיר שבא בעקבות הגילוי.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה שורס מרדכי נאור אירוע ביוגרפי הומוריסטי מחיי הבוהמה הספרותית בתל אביב בשנת 1940, המאיר את חוש ההומור של נתן אלתרמן.
נאור מפרק את שלבי המתיחה, הנפשות הפועלות והתרחשותה:
הרקע והרעיון: בשנת 1940 החל המבקר ישראל זמורה להוציא את כתב העת הספרותי "מחברות לספרות". אלתרמן פרסם בחוברת הראשונה את שירו הקצר "הבאר". יעקב אורלנד, שהתפעל מהשיר, תרגם אותו להנאתו לאנגלית עתיקה. כשזיהו השניים את זמורה יושב בקפה "צינס" בכיכר דיזנגוף, העלה אלתרמן את הרעיון לתעתע בזמורה ולהציג את השיר כגניבה ספרותית.
ביצוע המתיחה: אורלנד ניגש לזמורה, שסיפר לו בדיוק כי הוא כותב מאמר תשבחות על שירו של אלתרמן. אורלנד טען כי מצא את השיר באנתולוגיה אנגלית ישנה מהמאה ה-16 והציג את התרגום. זמורה החוויר, זעם על ה"פלגיאט", וקרע לגזרים את עמודי המאמר שכתב על אלתרמן, תוך שהוא מודיע כי אלתרמן גמור מבחינתו.
החשיפה והפיוס: אלתרמן, שעקב מקפה "קנקן" הסמוך, התקרב אל השולחן. כשהבחין זמורה בחיוכים ובחריצת הלשון ביניהם, הבין שנפל קורבן למתיחה. האירוע הסתיים בפיוס מיידי, בלגימה משותפת ובדקלום שירים, והסיפור הפך במהירות לשיחת היום בחוגים הספרותיים בתל אביב.

