נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה לרשימת המאמרים

דמוקרטיה, דיני מלחמה וזכויות מיעוט

לקריאת המאמר המלא

על המאמר

נתן אלתרמן החזיק בתפיסת עולם לאומית מובהקת. אחד משיריו הידועים, "מגש הכסף", שנכתב טרם הקמת המדינה, מהלל את הקרבת הפרט לטובת ביטחון הכלל. אלתרמן היה מקורב לראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון ולרמטכ"ל (ואחר כך שר הביטחון) משה דיין. הוא היה מאוהבי צה"ל ומחויב לביטחון ישראל, ולאחר מלחמת ששת הימים היה מראשי "ארץ ישראל השלמה". בה בעת, הוא היה נאמן לערכי הדמוקרטיה וקרא להפנימם ולהגן עליהם.

המאמר נמצא באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

החוברת שנכתבה על ידי מרדכי קרמניצר ויעל אברך מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה בוחנת את השקפת עולמו של נתן אלתרמן, ומראה כיצד תפיסה לאומית וביטחונית מובהקת דרכה בכפיפה אחת עם מחויבות עמוקה לערכי הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות המיעוט. המחברים מנתחים מגוון טורים מתוך הטור השביעי ושירי עיר היונה, ומראים כי אלתרמן שלל טיוח של פשעי מלחמה, עמד על תוקפם של דיני המלחמה וטוהר הנשק, דרש שקיפות וביקורת ציבורית גם בשם הביטחון, ולחם למען שוויון זכויות אזרחי ופוליטי מלא לערביי ישראל.

לקריאת תקציר מורחב

בחיבור זה מנתחים מרדכי קרמניצר ויעל אברך את הגותו האזרחית-מוסרית של נתן אלתרמן, תוך פירוק התפיסה המושגית الشגויה כאילו קיים קונפליקט בלתי נמנע בין פטריוטיות לאומית לבין ערכים ליברליים.
המחברים מפרקים את תמות היסוד בהגותו השירית והפובליציסטית של אלתרמן:
המשורר הלאומי ושלטון החוק: אלתרמן, שהיה מקורב לדוד בן-גוריון ולמשה דיין ומאוהבי צה"ל, ראה במערכת משפט עצמאית ובשלטון החוק את אבן היסוד של הקיום החברתי. בשירים כמו "רשימות אסיר פראג" ו"נספח לשיר צלמי פנים" קבע כי גם דין המלחמה הוא דין מחייב, וכי ציות לדיני המלחמה אינו פוגע במורל הלחימה אלא מגן עליו.
טיהור המחנה ופשעי מלחמה: אלתרמן יצא בתוקף נגד סלחנות, טיוח ולשון מכובסת כלפי מעשי רצח ופגיעה בחפים מפשע. בטור "על זאת" ב-1948 הוקיע הרג אזרחים בזמן מלחמה וקרא להעמדה לדין צבאי. בטור "תחום המשולש" ב-1956 גינה את הטבח בכפר קאסם, הבהיר כי עשרת הדיברות תקפים גם בעת סערת קרב, ודרש חקירה ודיון ציבורי נוקב ללא הסתרה.
חופש הביטוי וביקורת השלטון: אלתרמן תקף את השימוש באמתלת צורכי ביטחון או בצנזורה כדי להשתיק עוולות מוסריות, כפי שביטא בטורים "צורכי ביטחון" ו"לחש סוד". הוא עמד על כך שביקורת על גופי השלטון והצבא אינה אויב הביטחון, אלא אינטרס ראשון במעלה של הצבא עצמו לשמור על כבודו ובריאותו, כפי שכתב בטורים "הנזיפה בתופיק טובי" ו"סערה על פני סדר היום". המחברים משווים תפיסה זו לפסיקותיו המאוחרות של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר.
זכויות המיעוט הערבי ושוויון אזרחי: אלתרמן ראה בשוויון זכויות למיעוט הערבי תנאי יסוד מובן מאליו בדמוקרטיה. הוא יצא נגד פגיעות שרירותיות בערבים בשירים "מקרה פעוט" ו"טהר המידות", מחה על נידוי ורדיפת הציבור הערבי בטור "מהומות נצרת", והזהיר מפני הפליה חברתית ומקיפוח – אזהרה שהתממשה מאוחר יותר בממצאי ועדת אור.

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: דמוקרטיה, דיני מלחמה וזכויות מיעוט (AMR000811)