← חזרה למאמר „הערות ל”עיר היונה” של נתן אלתרמן”
היש והנראה ב”אותלו”
על המאמר
מאמרו של פרופ' ברוך קורצווייל בוחן את הטרגדיה השקספירית אותלו דרך הפריזמה האקזיסטנציאליסטית של המתח שבין "היש" (הממשות, האמת והערכים) לבין "הנראה" (האשליה, המסכות וההעמדת-הפנים). קורצווייל מנתח את נפשו של אותלו כאיש זר, תלוש ונעדר בית, המנסה לשווא להדביר את זרותו דרך אהבתה האגדית של דסדמונה. מולו מתייצב יגו כהתגלמות ה"אפס" המוחלט והניהיליזם חסר הארוס, המנצל את ה"פסיכולוגיה השלילית" כדי להפוך להד של ספקות אותלו ולהחריב את עולמו. המאמר משלב ביקורת תרגומית נוקבת על תרגומו של נתן אלתרמן למחזה.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרו של פרופ' ברוך קורצווייל בוחן את הטרגדיה השקספירית אותלו דרך הפריזמה האקזיסטנציאליסטית של המתח שבין "היש" (הממשות, האמת והערכים) לבין "הנראה" (האשליה, המסכות וההעמדת-הפנים). קורצווייל מנתח את נפשו של אותלו כאיש זר, תלוש ונעדר בית, המנסה לשווא להדביר את זרותו דרך אהבתה האגדית של דסדמונה. מולו מתייצב יגו כהתגלמות ה"אפס" המוחלט והניהיליזם חסר הארוס, המנצל את ה"פסיכולוגיה השלילית" כדי להפוך להד של ספקות אותלו ולהחריב את עולמו. המאמר משלב ביקורת תרגומית נוקבת על תרגומו של נתן אלתרמן למחזה.
לקריאת תקציר מורחב
במאמרו "היש והנראה ב'אותלו'", מעמיד פרופ' ברוך קורצווייל קריאה פילוסופית-פסיכולוגית מעמיקה בטרגדיה של ויליאם שקספיר, סביב הדיכוטומיה האונטולוגית בין הוויית "היש" לבין תעתועי "הנראה-הנדמה" (To be and to seem).
המאמר מורכב משלושה צירים מרכזיים:
בין אותלו לדסדמונה (טרגדיית הזרות): אותלו מעוצב כזר תמידי, חייל תלוש חסר בית ומשפחה, שאינו מסוגל להתערות באמת בוונציה. נישואיו לדסדמונה אינם מפגש של ממש, אלא התקשרות בין אידיאליזציות כוזבות: היא אוהבת את המיתוס ההרואי-ברברי של הגבר הזר כניגוד לשעמום הוונציאני, בעוד הוא רואה בה את התגלמות ונציה הנערצת. חוסר הבשלות של דסדמונה ומשחקי הקוקטיות שלה מעוררים באותלו חרדה עמוקה, שהופכת אותו לקנאי מראש.
יגו – תרועת ניצחון של האפס: יגו מנותח כהתגלמות הרוע השטני והניהיליזם. הוא אישיות אימפוטנטית, נטולת ארוס ואהבה, החווה את עצמה כ"אפס" מוחלט ("I am nothing if not critical"). מתוך קנאה שחורה בגבריותו ובערכיו של אותלו, רותם יגו אינטלקט מנוכר כדי להוכיח שהעולם כולו ריק וכי האהבה אינה אלא תאווה מינית ("צמח מאלה הצמחים").
עולם ההד והנראה (ההתמוטטות והתרגום): יגו הופך ל"הד" של ספקות אותלו ומשחק את תפקיד האמת המוחלטת. קורצווייל מותח כאן ביקורת נוקבת על תרגומו העברי של נתן אלתרמן, וטוען כי אלתרמן החטיא את הניגוד השקספירי המרכזי בין to be ל-to seem (במקום "להיות ולהיראות" תרגם "שוויון פנים ולב"), ורידד את עומק הרשעות של יגו לעברית מליצית אך בלתי-מדויקת.
בסיום, ברגע ההתאבדות, מבין אותלו שמעולם לא השכיל לאהוב, ומזהה את עצמו עם "הטורקי, הכלב הנימול" – הזר הנצחי שחיסולו הוא סילוק החיץ האחרון בין היש לנראה.

