נתן אלתרמןמאגר הידע

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

← חזרה למאמר „מהותה של “שמחת עניים””

הערות ל”עיר היונה” של נתן אלתרמן

לקריאת המאמר המלא

ניתוח וקשרים ליצירות

כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.

תקציר המאמר

מאמרו של פרופ' ברוך קורצווייל מעמיד ביקורת חריפה ונוקבת על ספרו של נתן אלתרמן, עיר היונה (1957). קורצווייל שולל את השבחים הגורפים שהורעפו על הספר, וטוען כי הניסיון למזג בין שירת היחיד הלירית לבין שירת הרבים האקטואלית-פובליציסטית נכשל והוריד את השירה לעגלת המאורעות החולפים. הוא מצביע על סתירות אידיאיות פנימיות עמוקות: מחד גיסא, שירה הומניסטית-סוציאליסטית המקדשת את כלי העבודה ("האדם נברא בצלם כליו") ומשרתת את הממסד המפלגתי؛ ומאידך גיסא, אפולוגטיקה אנטי-ממלכתית המהללת את הקיום היהודי בגולה נטול הריבונות והחרב. לצד זאת, קורצווייל מוכיח ירידה אסתטית קשה בחרוזים מאולצים ופגומים, ומעמיד מולו את רחובות הנהר לאורי צבי גרינברג כפסגת הליריקה בת-הזמן.

לקריאת תקציר מורחב

במאמר הביקורת המונומנטלי "הערות ל'עיר היונה' של נתן אלתרמן", יוצא ברוך קורצווייל נגד הקונצנזוס הביקורתי ונגד ועדת פרס ביאליק שקשרו כתרים לספר. קורצווייל מנתח את היצירה על פני שלושה מישורים עיקריים:
המשמעות הכפולה של "העת" ו"עיר היונה": קורצווייל מפענח את מקור השם בספר צפניה ("הוי מוראה ונגאלה העיר היונה"), שבו "יונה" אינה יונת השלום התמימה, אלא העיר המאנה, העושקת והאונסת את הבריות, וכך גם "חרב היונה". זיהוי העיר והעת הופך את אלתרמן למשורר המקריב את ההומניזם לחסדי "העת הסתמית" והשלטון החולף.
השניות המוסרית והאידיאולוגית: אלתרמן מותקף כ"פרוטאוס" וכמי שפוסח על כמה סעיפים. ב"שיר שמחת מעשה" הוא מציג הומניזם מטריאליסטי מעוות שבו האדם נברא בצלם כלי העבודה והיגיע הופך למטרת החיים. מנגד, במחזור "צלמי פנים" (שיר ג'), מתגלה אלתרמן כמשורר אנטי-ממלכתי מובהק בסגנון "ברית שלום" ויצחק ברויאר, המפאר את נצח הגולה היהודית שחיה בטהרת מוסר ללא צבא, דגלים וסממני שלטון.
התדרדרות השירה והחריזה: אלתרמן מוגדר כמי שנרתם לתפקיד "משורר חצר" מפלגתי. קורצווייל מדגים כיצד השירים האקטואליים ("קרואי מועד", "עוד דף", שיר הזיכרון לברכה פולד) גולשים לפזמונאות עיתונאית ירודה, הכבולה בחרוזים רעים, מגוחכים ומעושים (כגון חריזת "יבוס–סוס", "יריה–עבריה", "פרג–שדה הפרג").
קורצווייל מודה כי במחציתו השנייה של הספר מצויים שירים ליריים מעולים ("סתו מואר", "דו שיח", "שיר עשרה אחים"), אך מסכם כי עיר היונה נכשל בשילוב שירת הרבים, וכי היצירה השירית האמיתית של התקופה היא רחובות הנהר לאצ"ג.

יצירות הנדונות במאמר

עוסק ביצירה

מתייחס ליצירה

מצאתם טעות או מידע חסר?

המאמר: הערות ל”עיר היונה” של נתן אלתרמן (AMR001280)