בקושי ניתקתי את עצמי לעסקי יומיום ממעגל הקסם הכובש של דבריך הנפלאים, ועוד אני שרוי בהם. וכך הייתי רובץ ורובץ בתוכם, בתוך שירה חכמה, ואהבה שבהם. אין אני ראוי אף למעט מן המעט מן הדברים שבמכתבך. יותר ממהות שלי נשקפת מתוכו מהותך שלך ונשקף עשרך הנפשי הנפלא, השופע וההומה. תודה לך, בזמן אחרון אני חש יותר ויותר כי דברים שאני עושה, או משתדל לעשות, יש בהם יסוד חזק של "בשבילך", כדי להיות ראוי לך קצת, לך ולעודד הנפלא, שלך ושלנו, שאנו אוהבים אותו ויודעים את הכוחות הנעלים הספונים בו. היו בריאים ומאושרים, ילדים יקרים. עוד נשוב ונשוחח במכתבים, ואחר כך, אחרי שובכם נדע כי הדברים שאמרנו בכתב כלולים גם בדברים שבעל פה האומרים תמיד קצת פחות. כן, אחרי שובכם, כבר עכשיו אנו מחכים לאותו יום של אושר.
תודה לך, תרצה, בתי שלי. שום מתנות של יום הולדת אינן נחוצות אחרי מכתבך. מה יכול אדם לבקש אחרי מכתב שכזה?