בשירי הזיכרון שנוצרו בתש"ח ניכרת מגמה של עידון, עד כדי השתקה, המאפיינת את זירת הזיכרון הקלאסית. בשנות השישים נחשף בחלק משירי הזיכרון, נוסח "גבעת התחמושת" ו"מה אברך" נסיון שקרי ליצור גיבור ישראלי, ואם השולחת אותו לקרב.

 

השילוש - השיר, הזיכרון והמלחמה - הוא עתיק. ה"שיר" בעולם העתיק לא היה אלא אפוס, שיר עלילות גבורה במלחמות. המעבר בין פרק ד' לפרק ה' בספר שופטים הוא אופייני: "ויכנע אלוהים ביום ההוא את יבין מלך-כנען לפני בני ישראל. ותלך יד בני-ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען. ותשר דבורה וברק בן-אבינועם ביום ההוא לאמור". ה"שיר" בא לאחר הקרב וקובע את משמעותו בתוך התרבות: הוא מתאר את מהלך הקרב כמאבק לאומי ודתי, וממקם את גיבוריו ביחס לכוחות האלוהיים הפועלים בעולם.