הבלדה המתורגמת של אלתרמן הצעיר אינה מזהירה כתרגומיו המאוחרים  (למחזות שייקספיר, מולייר, רסין, ועוד). ואולם, היא מלמדת על אלתרמן רבות,  בעיקר על זיקתו האמיצה לז'אנר הבלדי (המצוי בכל ספרי שיריו, אפילו ב"כוכבים בחוץ", שאליו הכניס רק כמה שירים "ישָׁנים"  כמו  הבלדה "האם השלישית" שבנה הולך בשדות ונושא בלִבּוֹ כדור עופרת). כאן, וביצירתו "שמחת עניים" שהיא קובץ בלדות, הכניס אלתרמן – כבבלדות העתיקות – את דמותו האוקסימורונית של המת-החי החוזר אל ביתו. גם ב"עיר היונה" יש בלדות מופלאות, כמו "העלמה" ו"הנה תמו יום קרב וערבו". האחרון שימש את נתן זך ואת חבר מעריציו כעילה לניגוחו של אלתרמן.