במאמרה "פו הדוב מטפס ומטפס" חוקרת פרופ' זיוה שמיר את תולדות התרגום העברי של ספר הילדים הקלאסי פו הדוב מאת א"א מילן, במלאת מאה שנה להופעתו בלונדון (1926–2026). הספר ראה אור לראשונה בארץ בשנת 1943 בהוצאת "מחברות לספרות" בתרגומם של ורה ישראלית ועמנואל (אייד) שפיר, כאשר את כל השירים והקטעים המחורזים תרגם נתן אלתרמן. שמיר מעלה תעלומה מרכזית: בשנת 1973 יצאה במהדורה אלבומית מהודרת של הספר, אך שמו של אלתרמן הושמט ומחה כליל מפתח הספר, אף שתרגומיו השיריים נותרו בו ללא שינוי.

שמיר מעלה מספר השערות למחיקת שמו של אלתרמן: סכסוך עסקי מ-1961 שבו נאלץ אלתרמן למכור את זכויותיו להוצאת "הקיבוץ המאוחד" כדי לממן את נסיעתו לניו יורק להצלת בתו תרצה אתר, או לחץ מצד הוצאת הקיבוץ המאוחד שלא להציג את שמו על ספר של הוצאה מתחרה. לצד הבירור ההיסטורי, שמיר מנתחת את הברק הפואטי בתרגומיו של אלתרמן:

1. שימוש במקורות עבריים: בשיר "טוב להיות ענן פורח" משלב אלתרמן ביטויים מן הפיוט "ונתנה תוקף" ("וכענן כלה... וכאבק פורח") ויוצר אוקסימורון של "אורח תמידי".

    

2. משחקי מילים ומקורות: בשיר על הסירה/סיר, ניצל אלתרמן את כפל המשמעות המקראי בין "סיר" ל"סירה" (ספר איוב, דברי הימים) בזיקה לשיר "דב" של ביאליק.

    

3. מחזוריות פואטית: שמיר מראה כיצד אלתרמן לא איבד אף טיפת חרוז, ועשה שימוש מחדש במוטיב הטיפוס מפו הדוב ("הוא טיפס וטיפס...") בשירו המאוחר "מעשה בחיריק קטן" (1958). שמיר מסכמת כי חרוזי הבדולח של אלתרמן בפו הדוב נותרו יצירת מופת שתרגומים חדשים אינם יכולים להתחרות בה.