פרטי היצירה
פרסומים והופעות
דבר — הטור השביעי
הדפסות חוזרות ומידע ביבליוגרפי נוסף
שלושה טורים סביב משפטו של ישראל קסטנר שהורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים כמי ש"מכר נפשו לשטן" בשתפו פעולה עם השלטונות הנאצים כדי להציל חלק מיהודי הונגריה. הטור הראשון ("שתי דרכים") עוסק בשתי הדרכים שעמדו בפני יהודי אירופה בזמן השואה: דרך המרידה וההתנגדות למעשי הנאצים ודרכם של ה"יודנראטים" ששיתף פעולה עם הגרמנים במטרה להציל או להאריך את חיי חלק מיהודי הקהילה. בטור השני ("טיב האשמה") מגיב המשורר לדברי האלוף משה כרמל ששאל בעקבות פסק הדין, הכיצד עלה בידם של 150 אנשי ס"ס בעזרת ז'נדרמים הונגריים להוציא להורג חצי מיליון מיהודי הונגריה? "אילו ידעו היהודים לקראת מה הם מובלים, יתכן והיה צורך בבריגדות שלמות של חיילי ס"ס כדי להזיזם מן המקום". ועל כך משיב המשורר: "… לא ידעו היהודים?" – לא בכך העיקר! — העיקר הגדול הוא ב"לו התנגדו היהודים". בטור השלישי ("נימת הדיון") מגיב אלתרמן על תגובת העתון "למרחב" לפסק הדין במשפט ישראל קסטנר.; הגיבו על כך מאיר בן-גור, אהרן מגד, יצחק (אנטק) צוקרמן, מתי מגד וש' בן-דב. הטור הראשון ("שתי דרכים") חזר ונדפס בנוסח מקוצר ובתוספת הבית האחרון של הטור השלישי ("נימת הדיון") בשם: "על שתי הדרכים" ב'הטור השביעי', תשי"ד-תשכ"ב (תשכ"ב), עמ' 421־423 וב'הטור השביעי', ספר שני (תשל"ב), עמ' 421־423.
שתי דרכים; ב. טיב האשמה; ג. נימת הדיון' נדפסה בעיתון 'דבר' ב־1.7.1955 במדור 'הטור השביעי'. חתום: נתן א. . לקראת כינוס השיר לספר שינה אלתרמן את הכותרת: על שתי הדרכים'. המוטו לשיר: הדיבור על "שתי הדרכים" שהיו לפני העם בימי הישמדו – דרך הניוון, ודרך הבגידה של היודנראט כנגד דרך הכבוד והלחימה שאליה קראה המחתרת – הלך ונעשה קבע בעיתונות העברית. דיבור כולל זה הוקיע לדיראון את כל הקשור בשם היודנראט, שנעשה שם נרדף ל"שיתוף פעולה עם הנאצים" ולכניעה ולהפקרה. היודנראט הוא שבחר, כביכול, בדרך זו והוא שמנע את העם מללכת בדרכה של המחתרת שהיתה מנוגדת לכך מן הקצה אל הקצה.; לקראת כינוס השיר לספר שינה אלתרמן את הכותרת: על שתי הדרכים'.
שתי דרכים; ב. טיב האשמה; ג. נימת הדיון' נדפסה בעיתון 'דבר' ב־1.7.1955 במדור 'הטור השביעי'. חתום: נתן א. . לקראת כינוס השיר לספר שינה אלתרמן את הכותרת: על שתי הדרכים'. המוטו לשיר: הדיבור על "שתי הדרכים" שהיו לפני העם בימי הישמדו – דרך הניוון, ודרך הבגידה של היודנראט כנגד דרך הכבוד והלחימה שאליה קראה המחתרת – הלך ונעשה קבע בעיתונות העברית. דיבור כולל זה הוקיע לדיראון את כל הקשור בשם היודנראט, שנעשה שם נרדף ל"שיתוף פעולה עם הנאצים" ולכניעה ולהפקרה. היודנראט הוא שבחר, כביכול, בדרך זו והוא שמנע את העם מללכת בדרכה של המחתרת שהיתה מנוגדת לכך מן הקצה אל הקצה.; לקראת כינוס השיר לספר שינה אלתרמן את הכותרת: על שתי הדרכים'.