← חזרה ליצירה „שלמה המלך ושלמי הסנדלר”
מול תגמול מחיאות כפיים
על המאמר
בקיץ 1932, בסיום לימודיו בצרפת, שב נתן אלתרמן לארץ-ישראל ובאמתחתו תעודת אגרונום מאוניברסיטת נאנסי. הקריירה החקלאית שלו היתה, כידוע, קצרה. עד מהרה הוא מצא דרך להתפרנס מכתיבה, עיתונאית בעיקרה, ובסוף 1933 הוזמן לכתוב פזמונים לתאטרון הסטירי 'המטאטא', לתוכנית 'אהבה, אהבה, אהבה' (בכורה 16.1.1934). שמה של התוכנית ממחיש יפה את האהבה 'ממבט ראשון' ואת יחסי הגומלין בין אלתרמן והתאטרון שלא פסקו עד סוף ימיו.
מה ידע אלתרמן הצעיר, בן העשרים ושלוש, על תאטרון בשלהי שנת 1933? מספרים שבהיותו ילד צעיר השתתף באופן פעיל בהצגות בית ספר במוסקווה. בגימנסיה העברית 'מגן דוד' שבקישינב, שלמד בה חמש שנים, נהוג היה להציג הצגות בנשפים שערך בית הספר לרגל חגים. אלתרמן לא השתתף באופן פעיל בהצגות האלה, אך בוודאי צפה בהן. משפחת אלתרמן עלתה לארץ-ישראל באביב 1925 ולאחר חג הפסח החל אלתרמן בן החמש עשרה ללמוד בגימנסיה 'הרצליה', שמימי היווסדה היתה בה מסורת של הצגת הצגות בהשתתפות מורים ותלמידים. אין לנו ידיעות על השתתפות פעילה של אלתרמן בהצגות האלה, אך צופה הוא בוודאי היה.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמר המבוא של דבורה גילולה סוקר ומנתח את מכלול מפעלו התיאטרוני של נתן אלתרמן – החל מצעדיו הראשונים כצופה, דרך כתיבת פזמונים, מחזות ותרגומים לבמה, ועד למופעי הזמר. גילולה עוקבת אחר זיקתו לתיאטרון הסטירי ("המטאטא", "כל הרוחות", "לי-לה-לו"), הישגיו בבמות הזעירות והקברטים, תרגומי המופת שלו (שייקספיר, מולייר, ראסין, ברכט), ויצירתו הדרמטית הרפרטוארית ("פונדק הרוחות", "כנרת כנרת", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "משפט פיתגורס", "אסתר המלכה"). המאמר מציג את תרומתו המכרעת של אלתרמן לעיצוב השפה והסגנון של הבמה העברית.
לקריאת תקציר מורחב
פרופ' דבורה גילולה מציגה מפה מפורטת של היצירה התיאטרונית האלתרמנית: ההכשרה כצופה והכניסה לבמה הקלה: אלתרמן נחשף לתיאטרון בילדותו (מוסקבה, קישינב, גימנסיה "הרצליה") ובעיקר בתקופת לימודיו בצרפת (1932-1929), שם פקד קברטים ושנסונים בפריז (יחד עם חיים גמזו) ומופעי אופרה בנאנסי. ב-1933 הוזמן לכתוב ל"המטאטא" (התוכנית "אהבה, אהבה, אהבה"), שם נולד "פזמון השליח". בית ספרו המעשי היה התיאטרון הסטירי. הוא פעל ב"המטאטא" 10 שנים (28 תוכניות), ועבר ב-1944 ל"לי-לה-לו" של משה ואלין, שם חיבר להיטי ענק ("כלניות", "לילה לילה", "בכל זאת יש בה משהו") ומערכונים. כמו כן כתב לקברטים ("סמדר", "תיבת נח", "פפליון") ולזמרים בודדים. אלתרמן המתרגם לבמה: אלתרמן תרגם 46 מחזות ושתי אופרטות (ביניהם: נשי וינדזור העליזות, אותלו, פדרה, מחזות מולייר, ברכט, קאטאייב, שריף, גולדפדן). הוא זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (1946, 1967). תרגומיו נכתבו מתוך הבנה עמוקה של הדיבור התיאטרוני והמקצב הבימתי. המחזאות הרפרטוארית ומופעי הפזמונים: הקאמרי והבימה: כתב מחזות באורך מלא – כנרת, כנרת (1961), פונדק הרוחות (1962), משפט פיתגורס (1965) ואסתר המלכה (1966). "שלמה המלך ושלמי הסנדלר": עיבוד ותרגום מבריק למחזה של סמי גרונמן (1942 ל"אהל", 1964 לקאמרי בלחן סשה ארגוב ובימוי שמואל בונים), שהפך להצגה המצליחה ביותר בתולדות הקאמרי. מופעי הפזמונים: בשנותיו האחרונות יזם את המופעים המצליחים שוק המציאות (1965) וצץ וצצה (1969). גילולה מסכמת כי בעוד במחזאות הדרמטית הרפרטוארית נחל הצלחה חלקית, הרי שבכתיבה לבמה הקלה, בתרגום ובפזמונאות הגיע אלתרמן לשלמות והותיר מורשת תיאטרונית אדירה.
יצירות הנדונות במאמר
עוסק ביצירה
מתייחס ליצירה
אנשים בהם דן המאמר
- סמי גרונמן: עקב המחזה שלמה המלך ושלמי הסנדלר שנכתב במקור בגרמנית; מנותחים תהליך תרגומו ועיבודו בידי אלתרמן ל"אהל" (1942) ול"קאמרי" (1964), שאלת זכויות היוצרים, והפיכתו למחזמר המצליח ביותר.
- אלכסנדר (סשה) ארגוב: עקב עבודתו המשותפת עם אלתרמן על שלמה המלך ושלמי הסנדלר, שוק המציאות, צץ וצצה והלחנת חגיגת קיץ פוסט-מורטם, כולל עמדותיו על מורכבות הלחנת הטקסטים האלתרמניים.
- שמואל בונים: כבמאי של שלמה המלך ושלמי הסנדלר, שוק המציאות, צץ וצצה, והמחזת חגיגת קיץ ורגעים לאחר מות המשורר.
- אילי גורליצקי: ככוכב הראשי של שלמה המלך ושלמי הסנדלר (בתפקיד הכפול של שלמה ושלמי), כיוזם המופע שוק המציאות, ובדברי התודה וההקדשה המיוחדת שכתב לו אלתרמן.
- מנחם דורמן: עקב ראיונות התיעוד הביוגרפי שערך עם חבריו ושחקניו של אלתרמן ועריכת עיזבונו התיאטרוני.
- ברטולד ברכט: עקב תרגום הבלדה שלו "הנה קש" (Ballade von der Hannah Cash) לתיאטרון "תיבת נח", וגלגוליה המאוחרים בביצוע אריק לביא ובלחן סשה ארגוב.

