← חזרה למאמר „נתן אלתרמן כמתחן”
אקטואליה ופוליטיקה בשירי הזמר של אלתרמן
על המאמר
לאלתרמן היו מאז שנת 1934 ועד כמעט אחרית ימיו במות קבועות בהן הביע את דיעותיו בנושאים ציבוריים, חברתיים ופוליטיים – לרוב בצורה מחורזת וככל שחלפו השנים יותר ויותר בפרוזה. על כך כבר נכתב לא מעט. לעומת זאת, שירי הזמר והפזמונים גילו פן אחר שלו, יותר לירי, הומוריסטי וקליל. האומנם? מטרתו של מאמר זה היא להוכיח, תוך הבאת דוגמאות לא מעטות, כמעט את ההיפך. כלומר, שאל שירי הזמר שלו הגניב אלתרמן, לא לעיתים רחוקות מדי, נושאים פוליטיים או חברתיים, הביע את עמדותיו, ביקר ואף תקף. לא אחת קרה, ששירים אלה, אף ללא כוונת-מכוון של המשורר, חרגו מהמסגרת המקורית שייעד להם וקיבלו משמעות שונה לחלוטין, פוליטית וחברתית.
במאמר זה מוזכרים בעיקר שירי-זמר של אלתרמן שהפכו ללהיטים בדורו ובדורות הבאים. אליהם ניתן להוסיף עשרות רבות של שירים שהיו פופולאריים בזמנם ולאחר מכן נשכחו. גם בהם היו שתולים מסרים אקטואליים – פוליטיים, חברתיים ואחרים.
ניתוח וקשרים ליצירות
כאן תוכלו לראות באילו יצירות, ספרים ואנשים עוסק המאמר, ולעבור ישירות לדפים הקשורים אליהם באתר. הניתוח נוסף בהדרגה ואינו קיים עדיין בכל המאמרים.
תקציר המאמר
מאמרו של מרדכי נאור מנתח את הפן הפוליטי, האקטואלי והחברתי המסתתר בשירי הזמר והפזמונים של נתן אלתרמן, שנכתבו והוצגו בתיאטרוני הבידור והסאטירה ("המטאטא", "לי-לה-לו") מראשית שנות ה-30 ועד לשנות ה-60. נאור מוכיח כי בניגוד לתדמיתם הרווחת כפזמונים ליריים, קלילים או תמימים, אלתרמן הגניב לתוכם מסרים אידיאולוגיים נוקבים, ביקורת על הבריטים, עמדות בנושאי עליה ומדינה, ואף נבואות פוליטיות. המאמר מראה גם כיצד פזמונים מסוימים קיבלו עם השנים משמעות פוליטית וחתרנית שונה לחלוטין מניסוחם המקורי.
לקריאת תקציר מורחב
במאמר זה משרטט מרדכי נאור את גלגוליהם, קורותיהם והקשרם הפוליטי-אקטואלי של שירי הזמר והפזמונים המפורסמים ביותר של נתן אלתרמן.
נאור מפרק את השירים, התמות והגלגולים המרכזיים במאמר:
שירי עלייה ומדינה ב"לי-לה-לו":
"מרים בת ניסים" (1947): תיאר את עליית משפחת מורי ניסים מתימן. נאור חושף בית רביעי שהושמט מההקלטות, ובו מסר פוליטי מפורש לפיו את הניצחון על גזרות העלייה הבריטיות השיגו העולים הקטנים ולא המנהיגים ב"הר המור".
"בכל זאת יש בה משהו" (1946): לצד שבחי תל אביב מול ירושלים, כלל השיר בית רביעי שנשכח, התוקף את "הספר הלבן", הטנקים והתת-מקלעים הבריטיים, ומצהיר על חיוניות רעיון המדינה היהודית.
המנונים מגויסים ושירי קולנוע:
"זמר הפלוגות" (1938): נכתב לבקשת יצחק שדה כהמנון לפלוגות השדה (הפו"ש). השיר שיקף את זניחת הפציפיזם המוקדם של אלתרמן ("אל תתנו להם רובים") לטובת הסיסמה "היום הם לך נושאים שלום על הרובים".
שירי הסרט "לחיים חדשים" (1935): אלתרמן ודניאל סמבורסקי חיברו את "שיר בוקר" ("נלבישך שלמת בטון ומלט"), "שיר הכביש" ("הך פטיש") ו"שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע"). נאור מציין כי "שיר העמק" כלל בית שלישי קודר על יריות בגלבוע, המזכיר כי השלווה בארץ מתוחה.
סאטירה פוליטית והיפוך תפקידים:
"טוביה" (1944): פזמון שרברבים ב"המטאטא" שהפך לסאטירה מדינית, שבה ד"ר חיים ויצמן מבהיר למזכיר הבריטי בלונדון כי ירושלים תיבנה למרות גזרות הסרטיפיקטים.
היפוך תפקידים בזמר: השיר "בחדר הבובות" ("דבי שן") הפך לשיר ילדים תמים אף שנכתב כסאטירה על אספות מפלגתיות; השיר "כלניות" (1945) נכתב כפזמון תמים אך הפך לשיר הקנטה חתרני נגד חיילי האוגדה המוטסת הבריטית בעלי הכומתות האדומות; והשיר "חדש בארץ" (1950) נכתב על איש-שלג בתל אביב אך אומץ כהמנון העלייה ההמונית.

