פרטי היצירה
פרסומים והופעות
הופעה
הערות ומידע נוסף
"לתגובה על מאמרי ברוך קורצווייל"
(נתן אלתרמן). עלי להסתייג הסתייגות מוחלטת מן התגובה שבאה אתמוך במדור זה על שני המאמרים שבהם ביקר ד"ר ברוך קורצווייל ב"הארץ" את ספרי "עיר היונה".
לא ראיתי זכות לעצמי להתערב בענינה של רשימה קודמת (אף היא במדור זה), אשר נחלצה לריב את ריבו של "דבר" עצמו (הכופה, כמשתמע מדברי ב. קורצווייל, את פרי עטי על הקהל); אך הפעם, לגבי תגובה זו של אתמול, איני פטור מכך. גם תכנה וגם צורתה של רשימה נמהרת זו אינם יאים לדיון על מאמרי־ביקורת, אשר על אף כמה פסקות , שהן יוצאות־דופן לדעתי, יש בהם הרבה ענין עם מדת התעמקות והתבוננות שהיא לכבוד המבקר.
——————————————————–
אלה שתי התגובות באותו מדור שאליהן התייחס אלתרמן בתגובתו
"לקוראיו המעטים של קורצווייל" ("דבר" 7 באפריל 1958 במדור "בשולי הדברים")
(מ.ר.) ד"ר ב. קורצווייל מדבר במאמרו ב"הארץ" מערב החג על שירת נ. אלתרמן, ואומר בין השאר: "מאז "הטור השביעי" יצא השיר האלתרמני בלווי של רבבות מנויים מתוך רצון ובעל כורחם". אפשר להבין לנפשו של סופר, אשר קוראיו עינם נמנים כנראה ברבבות או באלפים כלל; אותו לא ננסה להשכיל או לנחם. במידה שזכור לנו היה זמן – ולא רחוק – שב. קורצווייל היה מוכן להיות גם הוא מאנשי העיתון "הכפוי" על מנויים רבים… אך לקוראים – ויהי מספרם אשר יהיה – ובייחוד לאלה שהצליחו להגיע לפרק השני של מאמרו – עלינו להודיע, כי אין שחר לדיבה שבדבריי ב. קורצווייל. אין ל"דבר" "מנויים בעל כורחם" ונ. אלתרמן אמנם מלוּוה רבבות מנויים וקוראים מתוך רצון ומתוך צפיה לקבל טור שלו.
——————————————-
"ביקורת עוינת" ("דבר" 13 באפריל 1958 במדור "בשולי הדברים")
(א.ב.) לכבוד הפסח הופיעו ב"הארץ" שני מאמרים מאת ברוך קורצווייל על "עיר היונה" של נתן אלתרמן, המשורר שכבד את לה העם (והרי סוף־סוף אף זה מסימניו של משורר דגוּלף שהוא ושירתו אהובים על המוני העם). מאמר הביקורת הראשון של ב.ק. היה כולו שלילה. "לא השאיר אבן על אבן". כנראה העירו לו, לב. קורצווייל, שאין זה מתקבל על הדעת הבלתי־משוחדת. על כן פתח את מאמרו השני בשורות ספורות, קצרות מאד מאוד, על החיוב שבשירת אלתרמן, ואילו יתר המאמר הארוך דומה בכל למאמר הראשון – שטנה אחת גדולה ומרושעת. כנראה עשה כן בתקוה, כי "השקר אחרי האמת נכנס ללב", כהערתו של רש"י בפרשת המרגלים.
ואולם אין אנו פטורים מלציין, כי בתוך המאמא הארוך והמייגע הזה, המסורבל והמעורפל, המסובך והמתוסבך, השומם והמשעמם, הכתוב כולו בשנאה מפלגתית עיוורת – זרועות פה ושם שורות מאירות באור יקרות. אלו מובאות שב. ק. מביא מתוך שירתו של נתן אלתרמן. אחת לאחת. כולן כאחת.