פרטי היצירה
פרסומים והופעות
דבר — הטור השביעי
הדפסות חוזרות ומידע ביבליוגרפי נוסף
טור בעקבות כתבה ב'דבר' בה תיארו שליחי העליה מישראל במרוקו את עבודת המיון של יהודי מרוקו החפצים לעלות ארצה. הטור מתרעם על עצם המיון ומביא שתי דוגמאות: הגבלה למספר הנפשות ממשפחה היכולים לעלות והגבלה על פי סוג הבריאות של המועמד לעליה.; נוסח מקוצר (ללא הסיפא) חזר ונדפס ב'הטור השביעי', תשי"ד-תשכ"ב (תשכ"ב), עמ' 55־58 וב'הטור השביעי', ספר שני (תשל"ב), עמ' 55־58.
לקראת כינוס השיר לספר הוסיף אלתרמן מוטו: צָרִיךְ הָיִיתָ לִרְאוֹת אוֹתָנוּ בַּעֲבוֹדָה לִפְנֵי חָדְשַׁיִם, בְּטֶרֶם בִּטְּלוּ אֶת הַהַגְבָּלָה עַל מִסְפַּר הַיְּלָדִים. הָיוּ הוֹרִים שֶׁמַּמָּשׁ לֹא הֶאֱמִינוּ כְּשֶׁאָמַרְנוּ לָהֶם כִּי לֹא יוּכְלוּ לַעֲלוֹת עִם יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה יְלָדִים. אֵיךְ זֶה – בָּכוּ בִּדְמָעוֹת – אֶת הַחֲמִשָּׁה נוּכַל לְפַרְנֵס וְאֶת הָאֲחֵרִים לֹא? וְהָיָה שָׁם, בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת, בָּחוּר אִינְסְטֶלָטוֹר, בָּרִיא וְחַבּוּבּ, וְעִמּוֹ שִׁבְעָה יְלָדִים חֲמוּדִים, מְסֻדָּרִים לְפִי הַגֹּבַהּ, מִגִּיל 12 וְעַד שְׁנָתַיִם. בַּהַתְחָלָה הָיָה בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי מִתְלוֹצֵץ. פָּשׁוּט עָמַד לוֹ וְצָחַק מְרֻצֶּה עַל שֶׁהֵבִין אֶת הַמַּהֲתַלָּה. אֲבָל מְעַט-מְעַט הֵחֵלּוּ הַדְּבָרִים חוֹדְרִים לְהַכָּרָתוֹ… נוֹרָא הָיָה בְּזַעְמוֹ. – אַתָּה רוֹאֶה שְׁנַיִם אֵלֶּה? צָעַק. אֲנִי חוֹנֵק אוֹתָם עַל הַמָּקוֹם. יָמוּתוּ הַשְּׁנַיִם וְיִחְיוּ הַחֲמִשָּׁה.
לקראת כינוס השיר לספר הוסיף אלתרמן מוטו: צָרִיךְ הָיִיתָ לִרְאוֹת אוֹתָנוּ בַּעֲבוֹדָה לִפְנֵי חָדְשַׁיִם, בְּטֶרֶם בִּטְּלוּ אֶת הַהַגְבָּלָה עַל מִסְפַּר הַיְּלָדִים. הָיוּ הוֹרִים שֶׁמַּמָּשׁ לֹא הֶאֱמִינוּ כְּשֶׁאָמַרְנוּ לָהֶם כִּי לֹא יוּכְלוּ לַעֲלוֹת עִם יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה יְלָדִים. אֵיךְ זֶה – בָּכוּ בִּדְמָעוֹת – אֶת הַחֲמִשָּׁה נוּכַל לְפַרְנֵס וְאֶת הָאֲחֵרִים לֹא? וְהָיָה שָׁם, בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת, בָּחוּר אִינְסְטֶלָטוֹר, בָּרִיא וְחַבּוּבּ, וְעִמּוֹ שִׁבְעָה יְלָדִים חֲמוּדִים, מְסֻדָּרִים לְפִי הַגֹּבַהּ, מִגִּיל 12 וְעַד שְׁנָתַיִם. בַּהַתְחָלָה הָיָה בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי מִתְלוֹצֵץ. פָּשׁוּט עָמַד לוֹ וְצָחַק מְרֻצֶּה עַל שֶׁהֵבִין אֶת הַמַּהֲתַלָּה. אֲבָל מְעַט-מְעַט הֵחֵלּוּ הַדְּבָרִים חוֹדְרִים לְהַכָּרָתוֹ… נוֹרָא הָיָה בְּזַעְמוֹ. – אַתָּה רוֹאֶה שְׁנַיִם אֵלֶּה? צָעַק. אֲנִי חוֹנֵק אוֹתָם עַל הַמָּקוֹם. יָמוּתוּ הַשְּׁנַיִם וְיִחְיוּ הַחֲמִשָּׁה.