תאריכים בחייו של נתן אלתרמן
1910 נולד בורשה ביום ט' באב תר"ע (14.8.1910) לבלקה ויצחק אלתרמן
1913 נולדה אחות לאה ביום י"ב באב תרע"ג (15.8.1913)
1914
בוורשה החלו להרגיש את סימני המלחמה, ובדצמבר 1914 יצאה הוראה מטעם מושל וורשה כי כל יושביה הבלתי קבועים נדרשים לעזוב את העיר. למשפחת אלתרמן, שהתגוררה בוורשה ללא הסדר חוקי, לא הייתה ברירה והיא נאלצה לעזוב את ורשה ולעבור לתוככי רוסיה. בתחילה הגיעו להומל, ביתו הקודם של יצחק אלתרמן ולאחר זמן קצר עברו למוסקבה.
1918
בעקבות המהפכה הבולשביקית שהובילה את רוסיה לשלטון קומוניסטי, ובכך לאווירה שלילית כנגד התרבות היהודית, נאלצה משפחת אלתרמן לעזוב את מוסקבה ולעבור לקייב באוקראינה
1919
מלחמת האזרחים באוקראינה ולאחריה סיפוח אוקראינה לברית המועצות על ידי הבולשביקים גרמה לכך שגם קייב הפכה למקום בלתי נסבל לחיי היהודים.
ישנו מחסור במזון ובתרופות והאחות לאה חלתה במחלת הטיפוס וחייה היו בסכנה.
משפחת אלתרמן נאלצת לארוז את מטלטליה ולברוח מקייב.
1920
לאחר מסע ארוך מקייב מגיעה משפחת אלתרמן לקישינוב שברומניה ומתיישבת בעיר; אחרי חג הפסח נתן מתחיל ללמוד בגימנסיה העברית "מגן דוד"
1921-1924 בגיליון הראשון של ביטאון שערכה קבוצת התלמידים מפרסם אלתרמן לראשונה שיר, עם שורות מחורזות. ובגיליונות הבאים ממשיך לפרסם שירים, אך אין בשירים האלה סימנים של "פייטן מלידה", ללא שמץ של מקוריות או ייחוד. לא נראה שאלתרמן הכיר או לפחות הושפע מהשירה העברית המודרנית של אברהם בן יצחק, דוד פוגל, אברהם שלונסקי, אורי צבי גרינברג, יעקב שטיינברג, יעקב פיכמן ואחרים. בגיל 14 ו-15, הושפע העולם הפיוטי שלו משירה שהייתה כבר מיושנת השייכת לדור של ביאליק ומבלי סימן שקלט את הזרם החדש של המשוררים.
חוקים ותקנות שהגבילו את התנהלות ההוראה בעברית או ביידיש, הביאו את אביו של אלתרמן לידי החלטה להגשים את החלום הציוני, ולעלות לארץ. ב- 8.4.1925 , יום לפני ערב פסח, מגיעה משפחת אלתרמן לנמל יפו, על גבי סיפון האניה "אסיה" לא"י ומתיישבת ברחוב העבודה בתל-אביב.
אחרי חג הפסח מתחיל נתן אלתרמן ללמוד בבית הספר תחכמוני. היה עליו לחזור על שנת לימוד אחת פעם נוספת בשל היות המשפחה בדרכים זמן רב כל כך.
כחצי שנה לאחר הגעתה לארץ עוברת משפחת אלתרמן לרחוב ברנר 18 בתל אביב
1926-1929
ב- 1.9.1926 החל אלתרמן ללמוד בגמנסיה "הרצליה" בכיתה החמישית, מחזור י"ז
המורים שהשאירו חותם בשנות לימודי אלה הם: ד"ר בן־ציון מוסנזון, נחום בוגרשוב (לימים בוגר), דוד לוין, ברוך בן־יהודה.
בתקופה זו אלתרמן כותב כ-70 שירים במחברת שקיבל מחבריו בבית ספר 'מגן דוד' מקישינב.
בחלק ניכר מהשירים מתוארים מצבים של עצבות, כאב והיעדר סיפוק. חלק מהשירים הם שירי אהבה ל-"את", אל נערה כלשהי, ללא ציון שם של נערה.
בשירים הראשונים ניכרת עדיין ההגייה האשכנזית, ממנה החל אלתרמן להפרד. גם השפעתו של ביאליק על שיריו של אלתרמן, נחלשה לאט לאט ומורגשת יותר השפעתו של טשרניחובסקי וכן תחילת ההשפעה של שלונסקי.
ביום 18.7.1929 נערך טקס הסיום של מחזור י"ז של גימנסיה "הרצליה"
ב- 2.10.1929 מפליג אלתרמן באוניה לצרפת ומגיע לפריס להתחיל לימודיו באוניברסיטת סורבון
1930
אלתרמן לומד באוניברסיטת סורבון בפריס ומשקיע את עיקר מאמציו במקצועות מתמטיקה, כימיה, פיזיקה, פיזיולוגיה כדי להתכונן ללימודי רפואה או חקלאות. הוא גם לוקח קורסים בספרות, פילוסופיה ותולדות האמנות.
במקביל ללימודיו הוא קורא שירה מודרנית בצרפתית ונחשף למשוררים בודלר, ורלין, רמבו, אפולינר. אלתרמן ניסה גם לתרגם שירים של בודלר או של ויון, משורר בן המאה ה-15 שחיבר בלדות.
בינתיים כותב אלתרמן שירים במחברתו שנושאיהם היו אישיים כמו הגעגועים הביתה והבדידות שלו וכן על נשים שהסעירו אותו, אך הוא לא ראה אותם ראויים לפרסום.
אלתרמן נוסע לבלות את חופשת הקיץ בא"י ואז גם התחבט באיזה תחום להמשיך את לימודיו. ההכרעה נפלה על חקלאות מטעמים מעשיים של פרנסה וכן בשל משך הלימודים הקצר יותר. גם השיקול של התועלת למפעל הציוני היטה את הכף לכיוון לימוד חקלאות.
למעשה אלתרמן לא נמשך לאף אחד משני התחומים האלה.
בסתיו שב לצרפת, אך לא לפריס אלא לנאנסי ללמוד חקלאות באוניברסיטת נאנסי.
1931
שירו הראשון מתפרסם בבמה ספרותית מוכרת: השיר "בשטף העיר" רואה אור ב"כתובים" - 12.3.1931. שיר עירוני מובהק שנכתב בהשפעת שירי הכרך של המשורר הצרפתי שארל בודלר, אליו התוודע מאז אלתרמן הגיע לפריס.
השיר "בגן דצמבר" הוא שירו השני של אלתרמן שפורסם ב"כתובים" (16.4.1931) וזהו שיר הלל לסתיו.
השיר "יתד", שיר סיפורי המגולל המבוסס על המסורת הערבית, על נער יתום וללא נכסים המבקש את ידה של בת השיח'. בשל אורכו של השיר (כ-200 שורות) פורסם השיר בשני חלקים בגליונות של "כתובים" (21,28 למאי 1931.
השיר "בעת שופר - לאם", מסה פיוטית על מצבו של האדם, העומד חסר אונים מול הקיום בעולם הזה, פורסם ב"כתובים" ב-6.8.1931
השיר "גולגולת", שבמרכזו גולגולת המתגלה בצמוד לגוויית אדם, המושלכת ליד פסי רכבת, והמעוררת הרהורים על תעתועי החיים ובייחוד על המוות באורב בפתח.
רשימתו הראשונה של אלתרמן – "
טיול" - מתפרסמת בהמשכים ב"הארץ" - 22-23.9.1931 – ובה מתואר ביקור בתערוכה הקולוניאלית הבין-לאומית כטיול שבה הוביל את הקורא בשבילי התערוכה תוך התפעלות ממש שראו עיניו.
רשימה בפרוזה תחת השם "מוד" על צעירה המוגבלת בשכלה, שלפי עדותו של אלתרמן למד לחבב אותה כאשר היה דייר בבית הוריה, פורסמה ב"כתובים" ביום 19.11.1931.
הרשימה "עקירה ועקרות" פורסמה ב"הארץ" (13.12.1931) ובה דווח אלתרמן, מעין כתב בשטח, על רשמיו עם יהודי נאנסי.
הרשימה "הן ולא באספת סטודנטים" הופיעה ב"הארץ" (20.12.1931), על הסטודנטים היהודיים הנפגשים בבתי קפה ודנים ומתווכחים על אירוע זה או אחר בחיי היהודים.
1932
אלתרמן עמד בבחינות וקיבל תעודת אגרונום מטעם אוניברסיטת ננסי (
צילום התעודה) ולאחר מכן הוא נסע לחופשה קצרה בפריס ולאחר מכן נסע למארסיי שם הוא עולה על אנייה ומפליג לארץ ישראל. הוא משתכן בבית הוריו שעברו לדירתם החדשה ברחוב אלנבי 19 בתל אביב – אוגוסט 1932
בארץ החל אלתרמן לעבוד בחווה החקלאית של מקווה ישראל. זאת משרה שאביו, יצחק אלתרמן, דאג להכין לו מבעוד מועד אצל האגרונום הוותיק אליהו קראוזה, היה ידוע כי קראוזה מעסיק עוד סופרים צעירים בתחילת דרכם כדי שתהיה להם פרנסה. אלתרמן עבד שם פחות משלושה חודשים. הוא הבין שלא יוכל להביא את הידע שרכש בלימודיו כאגרונום לידי ביטוי ולמעשה החליט לוותר על קריירה בתחום בו רכש השכלה ופנה לחפש עיסוק באחד העיתונים, הןא החל לעבוד בעיתון ‘דאר היום’, אותו ייסד איתמר בן אב"י, שהיה עיתון החדשות הנפוץ ביותר באותם הימים. אלתרמן עסק בתרגום של טלגרמות וכן בעבודות עריכה ושכתוב אך לא הוצע לו להשתתף בפועל בכתיבה לעיתון. – ספטמבר – דצמבר 1932.
אלה הפרסומים של אלתרמן בשנת 1933
השיר ‘קונצרט לג'ינה’, רווי רמיזות אירוטיות, פורסם בגיליון הראשון של כתב העת החדש ‘גזית’ אותו ערך גבריאל טלפיר והפך להיות סלע המחלוקת בין אלתרמן לבין שלונסקי שלא ראה בעין יפה את השתתפותו של אלתרמן בכתב עת מתחרה. ‘קונצרט לג'ינה’ התקבל בחום ואף זכה לשבחים מפי שאול טשרניחובסקי, בזכות המוזיקליות והארוטיות שבו - ינואר 1932
השיר ‘ציפייה’ פורסם בכתה העת ‘כתובים’ ובמרכזו איש זקן ניצב לבדו בחדר אפל ומספר זיכרונות על אישה שהוא חיכה לה אך היא השתהתה. הוא התבודד בציפייתו והתנתק מהסביבה. כאשר הופיעה לבסוף, שילח אותה לדרכה כי הוא 'מחכה למשהו...'. – ינואר 1932
הרשימה ‘העשירי למנין‘ פורסמה ב’כתובים’ ועניינה טיבה ומהותה של אמנות הקולנוע בהשוואה לזו של התיאטרון, כאשר אלתרמן מצביע עלי ייחודה של אמנות חדשה זו שהיא איננה תיאטרון מצולם אלא 'מוזה חדשה' - פברואר 1932
השיר ‘ליל קרנבל’ - פורסם ב’כתובים’ בשני חלקים - ( 3.3.1932 , 16.3.1932). שיר המדמה קרנבל עירוני זוהר ושואן למצבו הנואש של האדם המודרני עם חוויית הריקנות המלווה אותו תמיד. השיר המקורי שכתב אלתרמן היה ארוך אף יותר וקוצר על ידי העורך, כנראה יעקב הורביץ, וגרם לאלתרמן צער ודכדוך– מרץ 1932
‘במעגל הערות לוויכוח’ (30.3.1932) - מאמר המתייחס לביקורת על שירו של ביאליק ‘ראיתיכם שוב בקוצר ידכם’ אשר יצא כנגד הרוויזיוניסטים בשל דברי הזלזול במנהיגותו של חיים וייצמן, ובפרט לביקורת של שלונסקי על טיבו של השיר. בפולמוס הזה יצא אלתרמן להגן על שירו של ביאליק – מרץ 1932
השיר ‘מזג אוויר’ פורסם ב’גזית’ עוסק בתרמית של מזג האוויר, אשר בחודש מאי שהוא חודש האביב והפרחים, נעשה עכור וגשום, ורומז על התרמית או על העמדת הפנים שההוויה העירונית מושתתת עליהם - אפריל 1932
‘
אלפיים השנים הרעות’ – מכתב ששלח אלתרמן מצרפת ו
פורסם בעיתון ‘הארץ’ (12.4.1932) על רקע אירועים בצרפת שהמחישו כי שנאת היהודים ששוב מרימה ראש, בערים ורשה, פריז, ננסי. - אפריל 1932
השיר ‘תזמורת’ פורסם ב’כתובים’ (19.5.1932) המתרכז בזמרת בבית קפה, המעוררת הרהורי תאווה, אשר פורטת על גיטרה ושותפים לה פסנתרן וכנר. כלי הנגינה לפי אופיים ‘משוחחים’ ביניהם – מאי 1932
השיר ‘אופליה’ פורסם ב’גזית’ (חתום "נתן אלטרמן") והוא עוסק בקשר ההרסני בין אופליה להמלט. בשיר קצר זה מניח אלתרמן שהקורא מכיר את הרקע ואין צורך לחזור עליו. השם אופליה מופיע רק בכותרת השיר ובכך יוצר עבור הקורא את הרקע הדרוש להבנתו – יוני 1932
השיר ‘סנוורים’ פורסם ב’כתובים’ וזהו מונולוג בו פונה הגבר לאישה ובו מצטייר העולם שבינה לבינו שבו יש אלימות ומתח. גם בשיר זה, כמו ב’אופליה’ מתגלית יכולתו החדשה של אלתרמן להעמיד שיר קצר. זהו השיר האחרון שכותב אלתרמן ושולח מננסי – יוני 1932
השיר ‘שני ימים’ שנכתב בסמוך לחזרתו של אלתרמן לארץ, פורסם ב'כתובים'. בשיר מדמה אלתרמן את הים לאם הגדולה רבת העוצמה ואת הנמל לתינוק הרך שהושם בערש שאמו תחמה לו וגם הציבה לו אומנת למשמר - המגדלור – אוגוסט 1932
הרשימה 'המזרקה' פורסמה ב'כתובים' תחת השם "נ. העזתי" ולא תחת שמו, והוא רומז לנתן העזתי מאנשי חוגו של שבתאי צבי. רשימה עוסקת באמנות הספרות: "בלי מלחמת רעיונות אמנותיים [...] אין האמן חי באמנות, וכשאין הוא חי באמנות, אין אמנותו חיה". כאשר בראש הרשימה מובאים דבריו של שארל בודלר משירו 'המזרקה'. - אוגוסט 1932
הרשימה 'פרדוכס בין הגלים' פורסמה ב'כתובים' תחת השם "נ. העזתי" ונושאה הוא הטענות כנגד השירה הבלתי מובנת. רשימה שהקדימה ביותר משנה את המאמר המכונן של אלתרמן 'על הבלתי־מובן בשירה'. "הים, אל תהא כה מלוח! השמש, אל תקלפי את הגבות המסכנים. הגלים, אל תצליפו. אל תשתובבו כתינוקות שוטים. הים, השמש, הגלים! היו כלכם אהובים, ברורים, טובים, נבונים. אנו עיפים מעבודת יום, באנו לנוח, להתרענן. התנהגו בנימוס, דברו 'בלשון בני אדם!' "- אוגוסט 1932
השיר 'במבוך' פורסם ב'כתובים' כתוב כמעין וידוי של רוצח לפני שופטיו בבית המשפט. השיר עוסק ביחסי אהבה-שנאה והזיקה בין השתיים, אהבה ועל כן שנאה. השיר פותח במילים: " – התדעו? אני אוהב את הירח / אך לכן שנוא שנאתיהו עד מאוד" - ספטמבר 1932
גם בשיר 'מות הנפש' שפורסם ב'כתובים' (שבוע לאחר פרסום השיר 'במבוך') עוסק אלתרמן ביחסים הדו-ערכיים של אהבה-שנאה בין הגבר לאישה אך הפעם הדוברת היא אישה שגבר נוטש אותה. הגבר הנוטש מעניק לה מתנת פרידה חתלתולה. לאחר תקופת געגועים לצער לאיש שנטש, רוצחת האישה את החתולה ומחזירה לאיש את הפגר בתיבת ברזל ☹ - ספטמבר 1932
הרשימה 'קרקס' פורסמה ב'כתובים' תחת השם "נ. העזתי" והיא מבטאת את חיבתו של אלתרמן לקרקס שיופיע בהמשך גם בקובץ 'כוכבים בחוץ' וגם בשירי הילדים. ברשימה עומד אלתרמן על ירידת קרנו של הקרקס בשל הופעת "להטוטי הצלולויד", והוסיף: "ובכל זאת... נדמה לי, כי אין מקום האוצר כל כך הרבה שירת־חיים, הקורע אשנבים כה נפלאים ליוני הדמיון, המעלה את הדמויות והמשעים למדרגת סמל. אין מקום אשר ידמה באלה לזירת הנסורת הצהבהבה". הקרקס מציג לפני הצופה דימוי אשר למרות גבורות האתלטים וזריזות הלוליינים, הוא נעדר עוצמה, סמכות, עליונות, כוחנות. הקהל משתעשע אך גם בז לשעשוע.- ספטמבר 1932
בשיר '
אבוס' ש
פורסם בגיליון ראש השנה של 'הארץ', נוטל הדובר חופשה מעמלו כמו גם ובעיקר מעצמו ומתאים גם למצבו של אלתרמן בזמן ימי החופשה שלו בפריז לאחר סיום הלימודים ולפני שובו לארץ. ימים ריקים ופנויים כשהדובר יושב בבית הקפה והכינורות "הרגיעו אדירי אילן" והוא מרגיש כמו הבהמות שהסירו מהן את היצול לעת ערב ונותנים לו אוכל באבוס. - ספטמבר 1932
השיר 'ערב חג' פורסם ב'כתובים' באותו יום שבו פורסם השיר 'אבוס' בעיתון 'הארץ'. בשיר מלעיג הדובר על הכזב ועל הנביבות שבשמחת החיים של הכרך ומורגש רישומה של העיר פריז, וכל זאת מתואר עם הריגשה של ערב חג. גם בשיר הזה מתואר המיזוג של ההפכים, שקר ואמת, התרגשות כנה ופיקחון קר, ילדותיות ובגרות. - ספטמבר 1932
בשיר הארוך 'ניחוח אישה' שפורסם ב'גזית' הנוף הוא נוף הכרך ובמרכזו גבר ואישה בשם מרגו (כשמה של הזונה מרגו משירו של פרנסואה ויון שאותו תרגם אלתרמן מאוחר יותר). עלילת השיר מתרחשת בלילה, כאשר התפרצות היצרים ורדיפה אחר האישה החושנית והמסעירה הן לכאורה המפלט היחיד מן הדכדוך ומן הניכור של הכרך. ספטמבר-אוקטובר 1932
הרשימה 'סתיו' פורסמה ב'כתובים'. "היום רציתי לכתוב על־אודות הסתיו. רציתי לספר, כי ידו קרה ומלטפת, כי רוחב עיניו עופרתי, ואישוני־זהב צפים בהן כשלכת בבריכות הגן... שקומתו זקופה, שריונו – כסף עמום, ראשו גא ועצוב בכובע־אבירים וסוסו עבות־שיער, אמית אבירים, עגול ומסולסל כאברי־ענן עולים באופק. ועוד רציתי לכתוב כי אני וחדרי וכל הנמצא בחדרי, וזו אשר איננה כאן – אוהבים את הסתיו, ובשמענו את צלצל פרסתיו על אבני הרחוב, טוב לנו מאוד. - אוקטובר 1932
הרשימה '
קול המון' של אלתרמן
פורסמה בעיתון 'הארץ', היא רשימת ביקורת על תרגומו של אברהם שלונסקי את הרומן של אלכסנדר נברוב - 'טשקנט עיר הלחם'. -נובמבר 1932
שיר הילדים '
גד גיבור ציד'
פורסם במוסף 'דבר לילדים' ובזה חנך אלתרמן את דרכו כמשורר הכותב גם לילדים. "גָּד חָשַׁק לָצֵאת לַצַּיִד, / אֵין רוֹבֶה לְגָד. / מַטְאֲטֵא הָיָה בַּבַּיִת, / מַטְאֲטֵא? ... נֶחְמָד! // הוֹ שָׁפָן! יָשָׁר בַּחֹטֶם / גַּד יָרָה – בּוּם בּוּם! / הַשָּׁפָן דִּלֵג כְּקֹדֶם, לֹא הִרְגִּישׁ מְאוּם." -נובמבר 1932
השיר 'סתיו עירוני' פורסם ב'כתובים' והוא השיר האחרון שנשלח מצרפת, לפני שובו של אלתרמן לארץ. השיר עוסק בסתיו הפריזאי כאשר הדובר יושב בבר. "בָּר. / חַשְׁמַל – תָּמִיד, תָּמִיד, / בְּתִסְרֹקֶת הַמֶּלְצַר / וּבְגַרְבֵּי הַמֶּלְצָרִית. / וּמִנֶּגֶד – קֶשֶת בַּקְבּוּקִים בּוֹרֶקֶת. / וּמִמּוּל – / סְנוּנִיָּה קְטַנָּה עוֹרֶגֶת / לֶחָתוּל." -נובמבר 1932
השיר 'גן־גיהינום' פורסם ב'גזית' מתרחש בבר הומה אדם, כאשר ברקע צלילי פטפון, היין זורם, וכולם מנסים להידבק באישה הנמצאת במוקד תשומת הלב. הדובר, רוצה למות מרוב עונג ולהיוולד מחדש בגיהינום. "סַלְסְלִי גִזְרָה,/ כּפִּי נָא הִכֹּף - / לְבָבֵךְ כֹּה רַע / וְגוּפֵךְ כֹּה טוֹב!" - נובמבר-דצמבר 1932
את השיר '
מי ימצא את סוף הדרך' תרגם אלתרמן מרוסית על פי השיר של ס. פדורצ'נקו. "בַּשָּׁמַיִם / עָב־עָב. / הָבוּ מַיִם / הַב, הָב // רַעַם גָּח לוָ / גַּל־גָּל! / וָדִי נָח לוֹ / דַּל, דָּל".
השיר פורסם ב'דבר - מוסף ללילדים' - דצמבר 1932
שיר הילדים 'ילדה, כלבלב ופעמון' פורסם ב'כלנוע' בגיליון מיוחד שהוקדש לילדים. "עֶרֶב בָּא וַיִתְקָרֵב / כְּיַלְדֹּנֶת כְּחַלְחַלָּה. / בְּיָדָה הוֹבִילָה־לָה / עָב קָטֹן (מַמָּשׁ כְּלַבְלָב!) / וְיָרֵח מְצִלָּה" - דצמבר 1932
'
תל אביב – (ציורים)'
סדרת רשימות על תל אביב שנדפסו בעיתון 'הארץ' בשלושה מועדים: 23.10.1932, 16.11.1932, 10.1.1933. בפרק הראשון מתוארת תל אביב בימי ראשית הסתיו. בפרקים הבאים מתוארת העיר בימי הקיץ: "כעוגת־חג גדולה תל־אביב על טס החול הצהבהב. תפוחה ורוגעת ומהבלת. חם, והים קורא ומפתה מרחוק ורחוב הרצל הזקן אסף את שני קביו: שדרות רוטשילד – ואמר: אמבטיה, ויהי מה!..." ובהמשך מתוארת צמיחתה של העיר.
1933
אלתרמן עובד תקופה קצרה בחיפה בשבועון "בשער", מפרסם רשימות גם ב"הארץ". כותב לעתון "כלנוע" (בחתימת "אלוף נון").
מתחיל לפרסם שירים ורשימות ב"טורים" (שיר ראשון - "לבן וצהוב" ביום 27.10.1933. מתפרסם תרגומו הראשון - ז.ה רוני, "המלחמה לאש" (שטיבל תרצ"ג).
מתבקש לכתוב פזמונים לתיאטרון "המטאטא".
לאחר שעזב את העבודה בעיתון 'דאר היום' עבר אלתרמן לחיפה, יחד עם חברו מ'כתובים' יוסף סערוני, לקחת חלק בהקמת עיתון חדש 'השער' אותו ייסד העיתונאי יצחק טריואקס שעיקר תשומת הלב שלו הייתה חיפה והצפון. הגיליון הראשון יצא לאור ב- 1.6.1933 ולאחר חמישה גיליונות הוא נסגר בסוף אותו החודש.
אלה הפרסומים של אלתרמן בשנת 1933
השיר 'מזימה' פורסם בקובץ ספרותי שבו השתתפה גם לאה גולדברג. הדובר בשיר מזמין אישה אהובה, הנשואה לגבר אחר, למסע משותף וארוטי, על גבי גמל, אל הירח. על כך משלמת האישה בחייה ומשאירה את שני הגברים (הבעל והמאהב) הלומי יגון. "זֶה שֶׁלֹּא חָלַם אֶת מַכְאוֹבֵי שְׂפָתֶיהָ; / מִי שֶׁלֹּא כָּאַב אֶת חֲלוֹמוֹת גּוּפָהּ, / אַל יָהִין לַדּוֹת מַבָּט מִתְלַהְלֵהַּ / אֶל אֲגַם עֵינָהּ הָעֲצוּבָה..." - ינואר 1933.
השיר 'חג האילנות' פורסם במוסף לילדים של עיתון 'דבר' ביום 10.2.1933. "רְאוּ שָׁנָה וְגַם שִׁפְטוּהָ – / מִי יָפֶה בָּהּ כָּאָבִיב?! / אִם אֶחָד יִשְׁאַל: - מַדּוּעַ? / מַה נֹּאמַר וּמַה נָּשִׁיב? –
השיר 'הראש הטוב' פורסם ב'הארץ' ביום 10.4.1933 . האוהב בשיר, מדמה את עצמו עורף את ראשו ומעניק אותו לידי אהובתו, אשר מקבלת את הראש הנאה כתכשיט. "כַּאֲשֶׁר יָרְדָה שָׁעָה רַבַּת מַרְגוֹעַ / כְּעַפְעָף יָפֶה, יָרוֹד וְהִתְאָרֵךְ, / הַיָּקָר מִכָּל רֹאשִׁי נָטָה לִנְגֹּעַ / בְּמִפְתַּן חַדְרֵךְ"
הניה זיסלה, שהייתה אהבתו של אלתרמן בתקופה זו, ציינה שהיא זיהתה את עצמה בשיר הזה.
השיר 'התפוח הישן' נדפס במוסף הילדים של 'דבר' ב-10.4.1933, צוין שהוא תרגום אך לא צוין המקור. ראו מאמרה של פרופ' זיוה שמיר באתר זה.
בֵּין עֲנָפִים בְּמִטָּה יְרֻקָּה/ תַּפּוּחַ יָשֵׁן לוֹ שֵׁנָה מְתֻקָּה./ תַּפּוּחַ יָשֵׁן וּלְחָיָיו אֲדֻמּוֹת/ אֵין זֹאת כִּי טוֹב לוֹ, כִּי טוֹב לוֹ מְאֹד.
הרשימה 'קונכיות : ציור על פני החול' נדפסה בעיתון הארץ ב-8.5.1933 והיא רשימה על שפת הים של תל אביב. "מה פולט מתוכו הים בעת סער וגיאות? מה הוא גורף ומסתיר בין החולות, כשודד הטומן במאורתו את הגניבה? הערבים שחורי־הקיבורת יודעים את זה יפה."
הרשימה 'מן הקצה אל הקצה' נדפסה בעיתון הארץ ב-18.5.1933. היא נכתבה בעקבות שתי מודעות שפורסמו בעיתון 'הארץ' ביום 14.5.1933 (י"ח באייר תרצ"ג - ל"ג בעומר), 14 אודות פתיחת בית-קפה עם תזמורת ג'אז ואודות הנחת אבן הפינה של בנין הישיבה הגדולה "בית יוסף".
הרשימה 'פרצופים והרהורים בין המפרץ וההר' שנכתבה בעקבות המעבר הקצר של אלתרמן לחיפה כדי להשתתף בעריכת 'השער' אותו ייסד העיתונאי א' טריוואקס. היא נדפסה שני חלקים בעיתון "הארץ" בימים 21.6.1933 ו- 23.6.1933 והיא מספרת על תלאותיו של הדובר המבקש לשכור חדר, ובתוך כך מתלונן על היתושים וסוקר את העיר בחיבה מהולה בבוז.
בשיר ללא כותרת ששורתו הראשנה היא "ארמונות מקשה כתלו שולי רבוע" נדפס ב'טורים' ב-23.6.1933 ניכר שהושפעו עוד מהתקופה שאלתרמן שהה בצרפת, עם תמונת נוף עתירת סמלים ורמזים שבמרכזה ארמון ורסיי.
"אַרְמוֹנוֹת מִקְשֶׁה כָּתְלוּ שׁוּלֵי רִבּוּעַ, / כְּתֵבָה שְׁלוּחָה בְּחֶסֶד מֶלֶךְ רַב. / פַּנָּסֵי פְּנִינָה וְכַרְכֻּבֵּי זָהָב / בַּעֲדָיֵי מַזְכֶּרֶת־אֲהָבִים רִפְּדוּהָ."
הרשימה ' חטוטרת : איך אוהב הגבן את החיים ואיך נעשה לאוהב חיים' נדפסה ב'טורים' ב-23.6.1933. זוהי אלגוריה על המתחים שבין הסבל והאושר, הסטאטיות ןהדינאמיות של החיים. הגיבור הגיבן, נכסף אל אהובה, פוגש אותה, אך כאשר היא מגלה את מומו, הוא בורח ממנה לנדודים ללא תכלית. היחסים בין בני הזוג מייצגים את אפשרות האהבה עם חוסר היכולת לממשה
הרשימה 'ערים בעולם: חיפה' נדפסה ב'טורים' ב-23.6.1933.
" חלקת־הים האמהית חלצה שד־מפרץ כחול־ורידים מתוך כתונת־חול צהובה, וחיפה נצמדה אליו כעולל טיפוחים. יונקת ואינה מרפה, יונקת ואינה שׂבעה."
השיר 'תלית חלומות' נדפס ב'טורים' 29.6.1933. זוהי בלדה המבוססת על אגדת טריסטן ואיזולדה, האוהב הקודר נושא את אהובתו הזהובה על זרועותיו ככוהן הנושא קָרבּן מִנחה אל המזבח. ("הַלַּיְלָה אֶשָּׂא בְּיָדַי הַקָּרוֹת / אֶת הוֹד הֲדָרֵךְ שֶׁהָיָה לְבָרוֹת / וְחֶרֶשׁ אֵלָיו אֲחַיֵּךְ"). הוא מודיע לנמענת, אישה צעירה הנחה מולו 'בשמלה אפרורית' כי הוא יספר לה עתה 'אגדה נושנה' שיהיה בה כדי להעסיק את דעתה בשעת השקיעה העגמומית.
השיר 'שיר בחרוזים אדומים' נדפס ב'טורי 29.6.1933 והוא מעלה רגשות קשים. הדובר בשיר מלא כעס ומשום כך חרוזיו 'אדומים' לוהטים. הסיבה לכעס הוא שהדובר יצא ריקם מלפני הגברת N, שבקירבתה הוא רוצה.
עֶרֶב. / עֶרֶב כָּזֶה: / כָּל הַכּוֹכָבִים כָּבוּ. / יָרֵח מִסְכֵּן וְרָזֶה / מְחַכֶּה לְ- rendez-vous
הרשימה ' ויגה-ליוט וויגדיס' נדפסה ב-'טורים' ב- 29.6.1933
סקירה על ספרה של סיגריד אונדסט הנורבגית בתרגומו של ד' קלעי (הוצאת א"י שטיבל), שהוא סיפור על יחסי אהבה־שנאה בין ויוה ליוט, נודד־חייל־סוחר, לעלמה ויגדיס. אלתרמן מרגיש קירבה אל סיגריד אונדסט (כמו ליוצרים סקנדינביים נוספים) המיטיבה לתאר את קרב המינים בגילוייו האכזריים ביותר.
השיר 'שיר צריך לנגן' נדפס בטורים ב-11.8.1933. בשיר זה מודגש העיקרון פיוטי, המבוסס על האמונה במהוּתה המוסיקאלית של השירה. הדגשת הצמידות בין מוסיקה לשירה תגבר ותלך ביצירותיו המוקדמות האחרות – עד ל"כוכבים בחוץ" ועד בכלל.
"מַה כֹּחֵנוּ כִּי נוֹשִׁיעַ? / מִי אָנוּ כִּי נִתְלוֹנֵן? / שִׁיר צָרִיךְ לֹא לְהַשְׁמִיעַ / שִׁיר צָרִיךְ רַק לְנַגֵּן!"
'יוליוס קיסר' היא סקירה וביקורת על מחזהו של ו' שקספיר בתרגומו של א"א ליסיצקי (הוצאת א"י שטיבל) שנדפסה ב-11.8.1933
הרשימה 'בסחרחורת : תמונות ופרצופים ממרכז מסחרי בת"א' נדפסה בעיתון "הארץ" ב-15.9.1933 והיא אוסף סיפורים מהווי תל-אביב של פשוטי העם, חיי המלאכה הזעירה, המסחר, המלווים בריבית וסרסורי הקרקעות.
שיר הילדים 'בין תרצ"ג ובין תרצ"ד בא גד' נדפס במוסף לילדים של עיתון "דבר" ב- 15.6.1933. יותר מאוחר נדפס במחברות לספרות (1943) בשם 'האפרוח העשירי'. השיר הוא סיפורה של "ביצה שלא נולדה" ושנזקקה לעזרת האב הביולוגי, או לעזרת האב שבשמים, כדי שתצא אל אוויר העולם ואל אורו. גיבורה האנטי הֶרואי הוא אפרוח קט, המקופל בקליפתו, שחש שהוריו שכחוהו והוא מבקש בכל כוחו להעיר ולעורר, לפרוץ החוצה, להיחלץ מן הביצה ולהצטרף אל אחיו ואל בני דודיו האפרוחים המשתתפים בהכנות לקראת ראש השנה.
בַּבֵּיצָה יוֹשֵׁב אֶפְרֹחַ / קְטַן־מַקּוֹר וּצְהָב־נוֹצָה. / הוּא מַכֶּה בְּמַקּוֹרוֹ, אַךְ / אֵין מִפְלָט לוֹ וּמוֹצָא / "רַע לִי, רָע, / הַדִּירָה / אֲפֵלָה הִיא וְצָרָה. / הַךְ בְּעֹז, / הַךְ בְּאוֹן, / יֵש לָצֵאת מִן הַחֶלְבּוֹן!.."
השיר 'הוד אדישותנו' נדפס ב'טורים' ב-18.9.1933. הכותרת האוקסימורונית מרמזת על האירוניה של מצב הדובר בשיר. הוא שרוי בחדרו לעת לילה, מעשן וכותב שירים ואינו מצפה לניקוש עקביה של אהובתו, משום שהוא יודע מראש שהיא לא תבוא.
"אֵפֶר הַלַּיְלָה גָדֵל וְצוֹנֵחַ / סִיגָרַת הַזְמַן מִסְתַּלְסֶלֶת בַּלָּאט. / וְאֵין אָנוּ כְּלָל מְצַפִּים לְאוֹרֵחַ / וְאָנו הָיִינוּ תְמֵהִים אִלּוּ בָּאת."
הרשימה 'אני והיא וכל הדברים' נדפסה ב'טורים' ב-18.9.1933 . ברשימה זו הדובר, השרוי בחדרו המסוגר, מצפה־לא־מצפה להופעתה של אהובתו, משליך את המצוקות שבליבו על החדר ועל 'כל הדברים' המצויים בו. המציאוּת נמדדת דרך מבטה של התקרה המשוכנעת שתחתיה רובצת תהום רבה.
"היא שָׁכבה על בטנהּ, שלשלה את חוט-החשמל למדוד בו את העומק הפעור מתחתהּ ומכֵּיוון שהחוט לא הגיע לשום מקום חשבה את עצמה גבוהה מכולם וראתה את חלל החדר כתהום רבתי, מבלי לדעת כי תהום עמוקה מזו, עמוקה עד קרקעית השמים, רובצת על גבה. אבל אני, ששכבתי אפרקדן על הספה הנמוכה, הרגשתי מעליי את כל גובהי הגובה"
השיר 'אתך בלעדיך' נדפס ב'גזית' ב- 1933. השיר מתאר למעשה את הדרך היחידה שבה יכול היה הגיבור האלתרמני של אותן שנים להיות עם האשה: הרחק ממנה
"עַל עַרְסַל גּוּפֵךְ גּוּפִי מִתְנַעֲנֵעַ, / טוֹב לִי וּמוּזָר לִי בִּלְעָדֵךְ לִהְיוֹת. / הַשָּׁעוֹן גִּמְגֵּם דְּבַר־מָה. אֲנִי יוֹדֵעַ, / הוּא רָצָה לוֹמַר: / - אַחַת אַחַר חֲצוֹת."
התברר שנעשה שינוי בשורה הראשונה, שזכה לפרסום מכיוון שנכלל בשיר שהולחן על ידי נורית הירש ובוצע על ידי יהורם גאון. "עַל עַרְפֶל גּוּפֵךְ גּוּפִי מִתְגַּעְגֵּעַ," על כך במאמרו של פרופ' אברהם בלבן.
השיר 'וריציה' נדפס ב'גזית' ב- 1933. השיר הוא וריאציה על שירו של יצחק קצנלסון 'יפים הלילות בכנען'. אך במקום יפי הלילות כנען בצינה רעננה ובשמיים טהורים בהירים, יוצר אלתרמן ניגודיות ("יָפִים הַלֵּילוֹת בִּכְנַעַן, / רְעֵבֵי אֲוִיר וַאֲבוּדֵי שָׁמַיִם") והמפגש עם נערת רחוב, שאת שירותיה הוא קונה ("הִנֵּה גַם אַתּ נִגְלֵית לִי עִם הַלַּיְלָה יַחַד, / עַל כֵּן קְנִיתִיךְ בִּזְהַב יָמַי הַמִּצְטַלְצֵל.")
השיר 'ערב עירוני' נדפס ב'גזית' ב- 1933, עוסק בטיול ערב של המשוטט העירוני בו בולטת החלוקה הצבעונית של השקיעה המפצלת את המרחב העירוני לרובד הגבוה, אפוף ורדות וסומק, ולרובד הנמוך, הטובל בצבע הכחול של ראשית החשיכה.
שְׁקִיעָה וְרֻדָּה בֵּין הַגַּגּוֹת / אַסְפַלְט כָּחֹל מִלְּמַטָּה / עֵינֵי נָשִׁים נוּגוֹת, נוּגוֹת / אוֹמְרוֹת לָעֶרֶב "לָמָּה בָּאתָ?"
[...]
שְׁקִיעָה וְרֻדָּה עַל סַף הָרְחוֹב / וּרְחוֹב כְּמִנְהָרָה שֶׁל תְּכֵלֶת / מִי שֶׁיַּגִּיעַ עַד הַסּוֹף / יִרְצֶה לִבְכּוֹת מֵרֹב תּוֹחֶלֶת.
השיר 'מנגד' נדפס ב'גזית' ב-1933 ובו חושש הדובר שהנערה, אותה הוא פוגש בבית קפה, תעזוב לבלי שוב. האווירה מזכירה את הימים של אלתרמן בפריז.
"הַחַשְׁמַל חוֹלֵם בְּעַין צְהֻבָּה / אֶת חֲלוֹם רֹאשָׁהּ הַקַּר וְהַזָּהוּב. / הוּא חוֹשֵׁב כְּאִלּוּ: זוֹהִי מִין בֻּבָּה, / הַבֻּבָּה תֵּלֵךְ וְהִנָּה לאֹ תָּשׁוּב."
הרשימה 'פרשת אמין ("סטיה לירית")' נדפסה ב'הארץ' ב-16.10.1933 והיא מתארת ביקור בבית המשפט לשלום. באותו היום התקיים משפטו של אמין חמדי אלבורדוג׳אני הנאשם כי שלח ידו לקופה, בחנות תמרוקים, בזמן שבעל החנות פתח את הקופה להחזיר לו את העודף. ליבו של השופט נכמר אל מול בכיו של הנאשם, שלא ממש גנב מהקופה, והוא זיכה אותו.
השיר 'לבן וצהוב' נדפס ב'טורים' ב-27.10.1933. הצבע הצהוב מציין את הוויית הלילה של אור החשמל, זהו הלילה של ההפקרות. הצבע הלבן מציין את הבוקר של ההתפכחות והחרטה. האם מובילה את בנה שסרח אל ביתם ואל חדרו.
"הִנֵּה גַם הַבַּיִת. הַדֶּלֶת נִרְתַּעַת. / אֲנִי מִתְקָרֵב לִקְרָאתִי מִן הָרְאִי. / בַּחֶדֶר הָרֵיק דּוּמִיָּה מְרֻבַּעַת /
הרשימה 'הצטלמנו!... (תסביך נחיתות)' נדפסה ב'הארץ' ב-5.11.1933 והיא מתארת את סלילתו מחדש של רחוב אלנבי, אשר חוללה מהומה.
השיר 'היורה' נדפס במוסף הילדים של 'דבר' ב-13.11.1933.
יָפֶה הִרְבִּיץ הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן –/ כָּהֹגֶן! / אִישׁ לֹא חִכָּה, כֻּלָּם שָׁכְבוּ לִישֹׁן – / גְּבָעוֹת, עֵצִים וָאֳנִיוֹת עַל עֹגֶן. / יֶלֶד וְהוֹרָיו, / לֶחֶם וּשְׁמָרָיו, / בַּיִת וּתְרִיסִים, / בֶּגֶד וְכִיסִים, / עֵינַיִם וְלָשׁוֹן –/ כֻּלָּם שָׁכְבוּ לִישֹׁן.
המאמר 'על הבלתי-מובן בשירה' נדפס ב'טורים' ב-24.11.1933. מאמר המגיב למאמרו של אברהם שלונסקי הדן במאבק של "החדש" לבין "הישן" בספרות העברית או בין "צעירים" לבין "זקנים". אלתרמן מתייחס לשירה הבלתי מובנת וטוען שהיא אינה קיימת כלל, כמו שבספרות אין מובן ובלתי-מובן, יש רק אמנות וחוסר-אמנות.
" “נעֵר היטב היטב את הפאראדוֹכּס – אמר מישהו – ונָשר מעליו השקר, ובידך לא תישא אלא באנליוּת”. אם אפשר להתאים אימרה זו לכמה וכמה שירים בלתי⁻מובנים, הרי אפשר גם לשנותה קצת ולהגיד: “נעֵר היטב⁻היטב את השיר המובן, ונשרה מעליו הבּנאליוּת ובידך לא יישאר אלא השקר”. השירים הנ”ל, עם היותם שונים זה מזה תכלית שינוי, שייכים, איפוא, שניהם גם יחד, לסוג הבלתי⁻אמנותי, מורכבים משקר ומבּנאליוּת."
הרשימה 'גלויות מעמק הירדן' נדפסה ב'טורים' ב-8.12.1933. היא נכתבה בעקבות ביקורו של אלתרמן בדגניה א', בתרצ"ג, כאשר אחת הסיבות לביקורו שם היה רצונו להגיע לשם בעקבות אהובתו, עברייה שושני, ולשוטט אתה לאורך הכינרת
"רכס הרים נשען בגבו באופק הצפוני, פשׂק רגליו למזרח ולמערב, הניח בין ברכיו את צלחת הכנרת הכחולה וזלל מתוכה דייסה מתוקה של מים ושמש. רק מתי מספר ומתי סוד באו לראות במחזה הסעודה המלכוּתית.
שתי ה“דגניות” הפורחות, הבכירה והצעירה, ניגשו קרוב־קרוב, ישבו במתינות ובהדגשת ערך עצמי, סידרו את קיפולי שמלתן הפרדסית וחייכו, בשפתי גגותיהן האדומים ובשיני קירותיהן הלבנים, מבעד למניפות הפרושות של שדרות הברושים."
השיר 'נס גדול היה פה' נדפס במוסף לילדים של 'דבר' ב- 15.12.1933.
השיר מספר לילדים את סיפור הגבורה אודות המאבק לעצמאות ישראל תוך שימוש בסיפור ההיסטורי של חנוכה, אותו מחיה אלתרמן באמצעות מגוון כלי בית, על רקע של כיתה ריקה. החפצים הדוממים שבכיתה - כלי מטבח, כלי ניקוי, עציצים וכדומה, מוצאים עצמם באווירה מפחידה ולאחר ריב מילולי מחליטים על קיום "משחק חנוכה".
"זֶה הָיָה בַּחֲנֻכָּה, / הַיְלָדִים שָׁכְבוּ לִישׁוֹן, / הַכִּתָּה הָיְתָה רֵיקָה, / רַק הִבְהֵב עוֹד נֵר רִאשׁוֹן. / שֶׁקֶט, חֹשֶׁךְ, אֵין אָדָם. / כְּלֵי הַבַּיִת לְבַדָּם - / רָעֲדוּ כֻּלָּם בְּיַחַד / קְצָת מִקֹּר וּקְצָת מִפַּחַד..."
השיר 'הלאה' נדפס ב'טורים' ב-22.12.1933 עוסק בהתמודדות עם היעדרותה של האהובה ומנגנון ההגנה של הדובר העומד על הגבול בין הרמייה לאמת ("אוּלַי זוֹ אֶמֶת וְאוּלַי זֶה נִדְמֶה לִי") מדמיין את הבריחה שלו מהכאב ("אֵלֵךְ לִי פֹהּ וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת [...] כָּל צַעַד שֶׁלִּי יַעֲזֹב אֶת הַכֹּל")
השיר 'ערב אפור' נדפס ב'טורים' ב-22.12.1933 ובו הדובר נמצא הרחק מאהובתו, מנותק מן הקשר עִמה, כואב את הריחוק והניתוק ממנה והוא הוזה את הפגישה המחודשת, אך הוא יודע שגם פגישה זו תסתיים כפי שהסתיימה הפגישה הקודמת.
"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אַיֵּה וְּבְאֵיזוֹ טָעוּת וַּמַדּוּעַ אֲנַחְנוּ עוֹד פַּעַם נִהְיֶה הַזֶּה וְהַזּוֹ שֶׁהָיוּ אָז"
השיר 'עץ הפלפל' נדפס ב'טורים' 22.12.1933. בניסיון החיזור אחר האישה, הדובר בשיר מציג עצמו כאדם שהוא לא רק פיקח, אלא דם מלא תשוקה וכוח, ("אַתְּ הֵיטֵב יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי פִּקֵּחַ, דְּעִי אֵפוֹא גַם זֹאת – אֲנִי חָזָק... וְאֵיךְ?"). אך יש אצלו גם החשש שעובדת היותו משורר תפגע בתדמית שהוא מבקש להציג:
"וְהָבִינִי עוֹד – אֵין רַע וְאֵין עָווֹן אִם / עִצְבוֹנִי נִרְגַּם בְּצֶלְצְלֵי חָרוּז. / לוּ יָדְעוּ כֻּלָּם לִכְתֹב שִׁירִים כָּמוֹנִי / לֹא הָיִית יוֹדַעַת אַתְּ לְמִי לָבוּז"
שיר 'הרכבת' נדפס בעיתוננו לילדים קטנים ב-22.12.1933
[חלק זה באתר אלתרמן עובר הרחבה בדומה למה שנכתב על השנים 1932-1933. ייקח זמן אך זה יקרה
]
1934 בכורה לפיזמוניו בתוכנית ל"ג של תיאטרון "המטאטא", "אהבה, אהבה, אהבה." (16.1.1934).
מתחיל לפרסם ב"דבר" שירים ("סקיצות תל-אביביות") בחתימת "אלוף נון" . סקיצה ראשונה ביום 20.7.1934 בשם "ערב". בסה"כ פרסם 26 "סקיצות" . ב- 2.11.1934 פורסמה סקיצה אחרונה.
ולאחר מכן ב"הארץ" (תחילה "נקודות השקפה" ולאחר מכן "רגעים") בחתימת "אגב".
1935 נושא לאישה את רחל מרכוס.
אלתרמן תרגם 4 מחזות:
"
מקרים" – מחזה של קורט גץ תורגם מגרמנית והוצג ב"התאטרון החדש". התרגום לא השתמר.
"
סוף המסע" - מחזה של ר"ס שריף תורגם מאנגלית והוצג ב"התאטרון החדש". התרגום לא השתמר.
"
ליליאום - מחזה של תורגם מגרמנית והוצג ב"אהל". הבכורה היתה ב26.6.1935. המחזה לא ראה אור בדפוס.
"
המכשפה" - מחזה של אברהם גולדפן תורגם מאידיש והוצג ב'קומדיה א"י'. הבכורה נובמבר 1935. התרגום לא השתמר.
1937 – אלתרמן תרגם מגרמנית את המחזה "
הבית על הגבול", הוצג ב"תאטרון עברי", בכורה 9.10.1937
1938 מופיע ספר שיריו "
כוכבים בחוץ" ("יחדיו"). ספרו הידוע והמוערך ביותר, ובו המשורר מתבונן בבריאה מלא התפעלות.
1939 מת אביו (2.2.1939).
1940 - אלתרמן תרגם מצרפתית שני מחזות:
"בני המיניסטר" - מחזה מאת א' ביראבו, הוצג ב"הבימה", בכורה 26.8.1940
"גם הוא באצילים" - מחזה מאת מולייר, הוצג ב"אהל", בכורה 5.12.1940
1941 מופיע ספר שיריו "שמחת עניים" ("מחברות לספרות"); נולדת בתו היחידה תרצה (27.1.1941)
1942 לקראת הצגה בתיאטרון "האהל" מתפרסם בתרגומו של נ"א מחזהו של סמי גרונמן "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ("אגודת שוחרי האהל").
1943 הצגת הבכורה של "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (7.1.1943);
אחרון השירים בחתימת "אגב" מופיע ב"הארץ" (1.1.1943).
מתחיל לפרסם ב"דבר" בחתימת "נתן א." את "הטור השביעי" (5.2.1943);
מופיע הספר לילדים "האפרוח העשירי" ("מחברות לספרות").
1944 מופיע ספרו "שירי מכות מצרים" ("מחברות לספרות");
מתחיל לכתוב פזמונים לתיאטרון "לי-לה-לו" ומפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא".
1945 המחזה "פדרה" מאת ז'. ראסין בתרגומו של נ"א מוצג בתיאטרון "הבימה" (בכורה 28.4.1945) ומופיע בספר ("מחברות לספרות").
1946 "נשי וינדזור העליזות", המחזה הראשון של שקספיר בתרגומו, מוצג בתיאטרון "האהל" (בכורה 26.1.1946) ומופיע בספר ("מחברות לספרות"); זוכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (על תרגום שני המחזות הנ"ל).
1947 זוכה בפרס רופין לספרות יפה (על ספרו "שמחת עניים").
"מגש הכסף" הטור המפורסם ביותר מטורי "הטור השביעי" מתפרסם ביום 19.12.1947
1948 מופיע "הטור השביעי", קובץ ראשון ("עם עובד").
1954 מופיע "הטור השביעי", קובץ שני ("דבר").
1957 מופיע ספרו "עיר היונה" ("מחברות לספרות"), זוכה בפרס ביאליק לספרות יפה.
1959 מופיעה בתרגומו אסופת "בלדות ישנות ודברי-זמר של אנגליה וסקוטלנד" ("הקיבוץ המאוחד")
1961 מחזהו "כנרת, כנרת" מוצג בתיאטרון "הקאמרי" (בכורה 30.12.1961) ומופיע בספר ("הקאמרי" ו"הקיבוץ המאוחד")
1962 מחזהו "פונדק הרוחות" מוצג בתיאטרון "הקמארי" (בכורה 29.12.1962); מופיע "הטור השביעי: תשי"ד-תשכ"ב ("הקיבוץ המאוחד" ו"דבר").
1963 המחזה "פונדק הרוחות" מופיע בספר ("עמיקם").
1965 מופיעה סידרת השירים "חגיגת קיץ" ("מחברות לספרות"); מחזהו "משפט פיתגורס" מוצג בתיאטרון "הבימה" (בכורה 2.10.1965) ומופיע בספר בלווית המסה "בין סיפרה לסיפור" ("הקיבוץ המאוחד").
1966 מחזהו "אסתר המלכה" מוצג בתיאטרון הקאמרי (בכורה 6.2.1966) ומופיע בספר ("הקיבוץ המאוחד");
מתה אחותו לאה (12.9.1966)
1967 מפסיק לכתוב את טורו ב"דבר"; מתחיל בכתיבה של סידרת מאמרים בעתון "מעריב"; מופיעים שלושה כרכים של מחזות מולייר בתרגומו ("הקיבוץ המאוחד"); זוכה שנית בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (על תרגום מחזות מולייר); נולדת נכדתו יעל; מתה אמו (21.3.1967).
1968 זוכה בפרס ישראל לספרות; מופיע ספרו האחרון "המסכה האחרונה" ("מעריב").
1970 אלתרמן נפטר ביום כ' אדר ב' תש"ל , 28.3.1970.