מאמרים  • • •
מה יכול לעורר סער אחד - ראובן קריץ

פנייה אל הקורא, בנוסח הישן
תאר לעצמך, קורא יקר, שאתה תלמיד לספרות או מורה לספרות ואמרו לך, הינה לפניך שיר. תגיד עליו משהו!
מה עושים?
אתה שואל, מדוע בחרנו בשיר זה? בזדון, אדוני, בזדון: רצינו לחסום לפניך את דרכי ההתחמקות המקובלות: השיר קצר ואין צורך לחזור על תוכנו בנוסח: המשורר אומר ש... ויש לנו תקווה קלושה, שאינך יודע של מי הוא ולא תנסה לפנות לביוגרפיה. ואפילו אם תדע או תנחש מי המחבר, הלא אין בשיר 'אני' וקשה להפליג אל אישיות היוצר. אולי ניתן להכליל ולומר, שהוא טיפוסי לסגנונו של... אבל אנחנו מבקשים: אנא, לא הפעם! לא עכשיו! הרי ביקשנו: תדבר עליו, עליו עצמו. הרעיון המרכזי? השתדלנו לבחור בשיר, המצניע את רעיונו 'המרכזי'. 'האמצעים האומנותיים'? אנחנו לא אוהבים את המונח, אבל אם אתה מוכרח... די מהר תיווכח, שזה לא מפתח שפותח דלתות מסקרנות: כמה האנשות, כמה חרוזים, קצת משקל. אז מה? לבדוק אם התקופה משתקפת בשיר? מן הסתם היא משתקפת, כמו תמיד, אבל בחרנו בשיר שלא מצהיר חגיגית על ההשתקפות הזאת. אז הנח בבקשה לתקופה, לפי שעה. אולי אחר כך.



חזור
  
 
בחסות: תמ"א 38 - האתר המרכזי
© כל הזכויות לאתר נתן אלתרמן שמורות לטרגט מערכות בע"מ, עיצוב האתר - סטודיו קליימקס