|
כעיניים מול ההלך הדרכים נעצמות - אברהם בלבן
שניים משלושת עקרונות הארגון הקיימים בקובץ (הארגון החטיבתי והארגון הפנים-חטיבתי) נדונו בארבעת הפרקים הקודמים. כאמור, הצביע מירון על עקרון ארגון נוסף: קשרים סטרוקטוראליים מרומזים, אך ללא ספק מכוונים, בין צמדי שירים ומשולשי שירים. הדגמותיו של מירון מאירות בעיקר שירים מן החטיבה הראשונה ומן החטיבה האחרונה, ואין זה מקרה. החטיבה השנייה והחטיבה השלישית מבטאות פנים שונות בעולם חוויותיו של ההלך המשורר. בין שתי החטיבות קיימים קווי דמיון, המצביעים על הקשר המהותי שבין העיר לבין האשה (העיר נתפסת בשירי החטיבה השלישית כאשה, המפגש עמה מאופיין על ידי משיכה ודחייה; האשה, כמו העיר, מאופיינת על ידי אורה המסנוור), אך אין ביניהן צמדי שירים "שכל אחד ממרכיביהם קשור במשנהו לא רק על פי דמיון תימאטי, אלא בעיקר על פי התייחסות סטרוקטוראלית ואידיאית מרומזת". הקשר בין שתי חטיבות אלה לבין חטיבת הפתיחה וחטיבת הסיום אף הוא קשר תימאטי-חווייתי ולא סטרוקטוראלי. קשרים סטרוקטוראלים מתקיימים, אם כן, בעיקר בין החטיבה הראשונה והחטיבה הרביעית: אם שירי החטיבה הראשונה מתארים בלשון רבת פאתוס את המפגש הנסער של הדובר עם איתני תבל, הרי שירי החטיבה הרביעית מאירים מפגש זה בלשון עבר, בלשון מפוייסת של אדם שבע ימים ושבע עלילות, אשר מותו קרב. הקשר בין שתי חטיבות אלה איננו תימאטי גרידא: שירי החטיבה הרביעית עושים שימוש במוטיבים ובתבניות לשון הכלולים בחטיבה הראשונה, ומצביעים על מגמה מכוונת להעניק לקובץ מסגרת נובליסטית בעלת התחלה וסיום.
חזור |