מאמרים  • • •
השירים הראשונים והסימבוליזם של החורבן והישועה - עוזי שביט
כשאנו מתבוננים בשלושת השירים הראשונים של 'שירי מכות מצרים' כפי שנדפסו בנוסחם הראשון ב- 1939 נראה, לכאורה, שאין הם שונים באופן מהותי משלושת השירים בנוסחם המאוחר, המוכר לנו, אף שבנוסח המאוחר נוספו לכל שיר שני בתים (הבית השני והשלישי); אלא שבהתבוננות חוזרת מתברר שיש הבדל מהותי ביניהם.
בנוסח השני, המוכר, מתחלק כל שיר לשני חלקים כמעט שווים באורכם. שלושת הבתים הראשונים, למעט השורה ה-12, הם תיאוריים, והדובר בהם אינו מאופיין; שלושת הבתים האחרונים, בתוספת השורה ה-12, הם דיאלוגיים, ובין הדוברים יש סימטרייה מלאה: הדובר בבית הרביעי הוא הבן; הדובר בבית החמישי הוא האב; ואילו בבית האחרון דוברים הבן והאב לסירוגין, זה אחר זה, שורה שורה.
בנוסח הראשון, לעומת זה, כפי שנראה בבירור מהשיר 'דם', נשמעים בכל השיר שני דוברים בלבד, הבן והאב, כלומר, הם דרמטיים באופן מלא. אין בהם דמות מספר או מתאר, שכן על פי הפנייה 'אב חנון' בשורות השלישית והרביעית של שיר זה ניתן להבין כי גם שתי השורות הראשונות נאמרות מפי הבן ויש בהן ביטוי לנקודת ראותו. לפי זה מתקבל מבנה שונה, פחות סימטרי מבנוסח המאוחר, והרבה יותר סובייקטיבי: שני הבתים הראשונים בשיר נאמרים מפי הבן (ולפיכך נקודת ראותו זוכה למירב תשומת הלב), הבית השלישי – מפי האב, והבית הרביעי, המסיים, הוא דיאלוגי, והבן והאב דוברים בו לסירוגין. היות שהשיר השני נפתח בחזרה כמעט מדויקת על השורה הראשונה של השיר הקודם (בשינוי מילה אחת בלבד – 'קורע רקיעים שברה של נא-אמון' במקום 'קורע רקיעים יופיה של נא-אמון'), ניתן להסיק כי גם בית זה נאמר מפי הבן, הגם שאין בו פנייה לאב; ולפיכך אנו נוטים לקרוא גם את הבית הראשון של השיר השלישי כדיבור ישיר של הבן, אף שהשורה הפותחת אותו אינה חוזרת על קודמותיה.

חזור
  
 
בחסות: תמ"א 38 - האתר המרכזי
© כל הזכויות לאתר נתן אלתרמן שמורות לטרגט מערכות בע"מ, עיצוב האתר - סטודיו קליימקס