לכאורה אפשר לראות את 88 בתי השיר של "שירי מכות מצרים" רק כמדרש חכמים על עשר המכות של הגדת הפסח. ואולם, אם במרכז היצירה עומד מִנְיָן הלילות של המכות, היינו מצפים כי שירת הפתיחה תעסוק בעבודת הפרך והשאיפה לחופש, כפי ששירת הסיום תביא את היציאה למדבר ולחרות.

אך עיון ביצירה האֶפִּית והסימבולית הזו מלמד כי יש בה ראיה כוללת, חורגת מן הסיפור המקראי אל הנרחב יותר, ואין אנו עוסקים בתולדות עם ישראל דווקא. ייסורי האב והבן בנֹא-אָמוֹן המֻכָּה אינם רק דוגמה המעבירה את הזיכרון ההיסטורי אל סבל הפרט, הנוח יותר לתפישׂה ולחמלה. היצירה היא דרך השקפה אל חזון המתייחס למה שבין עָרִים ונתיבות-עמים, בהיסטוריה של סבלות אנוש - של אז ושל היום.