ספר שיריו החדש של נתן אלתרמן "חגיגת קיץ", שחינגה ספרותית (אותה מגנה אלתרמן עצמו, בחריפות מפתיעה, בשיר ("ראיון עם המחבר") מתחילה כבר להזדמזם סביבו, ומדוע לא, בעצם?), לא יינקה, כנראה, גם מטיעונים שוללניים. אך אין זה אסון. הוא יעמוד בכך, אני מקווה, כמו כולנו.

 שירה, בתורת פעילות־מילולית רמת־המעלה, מרתקת אליה בעל־כורחה פעילויות־מילוליות פדיפריות, שונות אלו מאלו באיכות, בצבע, בצליל ובכוונה. סולן טוב, מרגע שהשמיע את קולו בפומבי, מקהיל סביבו מקהלות, שמהותן העיקרית טפילית. זהו חלק מהמשחק, אף־כי פחות מכול הוא משעשע את הסולן עצמו.

 פואימה־אפית רעננה ונמרצת זו איננה בלתי־חשופה לביקורת. להיפך: היא חשופה לה מרצון־ובמודע.