מאמרים
העוד ישנם כל אלה: פואטיקה של עבר מתמשך - דן מירון
המלה הרווחת ביותר בספר "כוכבים בחוץ" מאת נתן אלתרמן אינה אחת מן המלים ה"גדולות" וה"רומנטיות", אלא דווקא המלה "עוד". לכאורה זו מלה טכנית-כמותית, אבל בעצם היא מעט המכיל מרובה מאוד מהסיפור הסוער של אלתרמן.
 
 המלה "עוד" "מכסה" צרור של מובנים ובני-מובנים, שעיקרם הוספת דבר אל דבר (במרחב או במחשבה) או המשכת דבר לאורך זמן - מן העבר אל ההווה (מה שהיה קיים פעם עודו קיים בהווה) וכן מן ההווה אל העתיד (מה שקיים ימשיך להתקיים "עד" מועד-מועדים: "לעד", "עד עולם" או "עד מוות" או "עד לא עוד"). להמשכיות זו לעבר העתיד מתלווה גם השימוש ב"עוד" במסגרת של איחול, הבטחה או אזהרה בעניין דבר העלול או העשוי להתרחש בעתיד, או שראוי לו שיתרחש. הוספת דבר אל דבר יכולה, כאמור, להתארע במרחב הריאלי או במרחב המושגי.
מאלפת העובדה שבמובנה זה מופיעה המלה "עוד" ב"כוכבים בחוץ" פעמים ספורות בלבד, אולי שלוש: בתיאור ההיאחזות האובססיבית של הדובר באשה האהובה ב"היאור" - "רק על שמך, רק על שמך עוד סובבתי ריקם, כמו דלת על ילל צירה" (ה"עוד" יכול לתאר בהקשר זה את הסיבוב הבלתי פוסק: עוד סיבוב ועוד אחד; אם כי היא יכולה לתאר גם את התמשכותה של פעולת הסיבוב לאורך זמן); בקביעה הכללית, הסתמית למדי: "והרבה עננים. וילדה מחייכת. ועוד" (ב"גשם שני וזיכרון"; כאן מלמדת המלה בבירור על קיומם של דברים רבים נוספים על העננים והילדה, אך בלתי מצוינים בפירוש), ובהיגד השלילי (ב"שיר בפונדק היער"): "אל ינצור את אורך יען אין עוד אחר".  
 
פרק ראשון בסדרה על משמעויותיה של המלה "עוד" בשירת נתן אלתרמן 


חזור