הרומן המתמשך של אבא קובנר עם שירה צורנית מוכר לכל מי שעיין בכרכי כל שיריו. הוא היה צייר בנשמתו ואמן עיצוב, שחיפש כל שנות יצירתו דרכי שילוב בין הצורה לטכסט. כך למשל כתב שירי גביע, שירי כוסות, ושירים ערוכים בצורות נוספות. אבל מה שפרסם בכרכי שירתו, מסתבר, היה רק חלק קטן ומתון מניסויים מפליגים שעשה בשירה צורנית. בכרך זה, השישי לכרכי כל שיריו, ניתנת לנו אפשרות להציץ פעם נוספת למעבדתו של המשורר.
בעמ' 148 נדפס שיר קצר וקטוע, מלווה בשרטוטי סרגל. השיר השבור מביא עדות שמיעה וראייה מערב אחד בקפה "כסית". ערב שבו המשורר מצטט ונזכר משחזר ומחקה את מנהגי ההסבה של חבורת המשוררים, החבורה שאבא קובנר נספח אליה מיד עם הגיעו ארצה, בשנת 1946. חבורת משוררים תל אביבית, שרובה היה שייך קודם לחבורת יחדו ו"טורים", שהמאסטרו, אברהם שלונסקי עמד אז בראשה. זוהי עדות יוצאת דופן ביצירתו השירית של קובנר. הוא אמנם הקדיש שירים ליוכבד בת מרים, ואף הזכיר אותה בשמה בשיריו, אך לא ראיתי ביניהם שיר שמביא עדות משתייתה של החבורה כולה.