מאמרים  • • •
"לְאוֹר אֲפֵלַת הַיָּמִים" – המודוס השנינתי-סטירי בשירתו העיתונאית של נתן אלתרמן - גידי נבו
נתן אלתרמן אינו מזוהה בדרך כלל כמשורר סטירי. המונח 'סטירה' (או התואר 'סטירי') מוצמד לאלתרמן בדרך כלל בהקשר של ספרו האחרון הרומן 'המסכה האחרונה' – ספר שולי, כמעט תמהוני, בקורפוס האלתרמני – או בהקשר של הפזמונים הסטיריים שכתב לתיאטרונים 'המטאטא' ו'לי לה לו'  בשנות השלושים והארבעים. שירתו העיתונאית מזוהה פעמים רבות (אם כי לא תמיד) עם שירים לאומיים עתירי פאתוס כמו 'על הילד אברם', 'מגש הכסף', ו'מסביב למדורה'. גם כשמובאים ממנה דוגמאות אחרות, קלילות, עוקצניות, היא אינה מזוהה על פי רוב כשירה סטירית. עם זאת התייחסות ליסוד הסטירי בשירתו העיתונאית של אלתרמן, למרות שהיא מעטה ודלילה, אינה נעדרת כליל מביקורת הספרות העברית.  
על מקומה של הסטירה בשירתו העיתונאית של נתן אלתרמן קיימות שתי תפיסות מרכזיות, קוטביות כמעט. תפיסה אחת היא התפיסה אותה מייצג דן לאור. בעבודתו על 'הטור השביעי' (החלק המרכזי בקורפוס השירה העיתונאית של אלתרמן) , המהווה, עדיין, את המחקר השיטתי ביותר שנעשה על חטיבת שירים (ומאמרים) זו, מעניק דן לאור לסטירה מקום שולי למדי בין תת-הסוגות המכוננות לפי דעתו את הקורפוס. לאור מונה חמש תת-סוגות כאלה: הבלדה, האודה, המונולוג הדרמתי, שיר המשא והשיר הדיוני. את הסטירה הוא מזכיר כסוגת משנה של המונולוג הדרמתי. 
לעומתו, דן אלמגור, בסדרת מאמרים שפרסם בכתב העת 'קשר',  מקנה מקום מרכזי הרבה יותר לסטירה בשירה זו. למעשה הוא מזהה את הקורפוס כולו עם הסוגה הסטירית, מה שבא לידי ביטוי בהכללתו את הקורפוס תחת הקטגוריה המכונה בפיו טס"ם, כלומר טורים סטיריים מחורזים. אלמגור אם כן נוטל את כל הקורפוס של שירתו העיתונאית של אלתרמן – קורפוס השירה העיתונאית הגדול ביותר, המשמעותי ביותר והמשפיע ביותר בשירה העברית המודרנית – ומשליכו, על קרבו ועל כרעיו, לתוך שק קטגוריאלי אחד, הוא הסטירה.
השלכתו של דן אלמגור את הקורפוס כולו לתוך השק הקטגוריאלי של הסטירה מעוררת תמיהה, שכן כיצד יכול החוקר להתעלם משירי הפאתוס הלאומי הנשגב, מהבלדות, מהקינות ומהשירים הדיוניים-פולמוסיים, התופסים מקום משמעותי כל-כך בקורפוס הכולל? 
עם זאת ברצוני לטעון כי הקביעה של דן אלמגור (שלא ניתן לקבל אותה כפשוטה) מבוססת על אינטואיציה נכונה וחודרת לגבי נוכחותה של הסוגה הסטירית בשירתו העיתונאית של אלתרמן (ואולי גם בשירה העיתונאית בכלל). סוגה זו איננה כמובן בבחינת סוגה בלעדית בשירה זו, וכל הסוגות שמונה לאור אכן מופיעים בה, חלקם בצורה בולטת ומרכזית. אבל הסוגה או המודוס הסטירי הוא מודוס מרכזי ולא שולי בה, מבחינות מסוימות המודוס המרכזי, ובמידה מסוימת, המכונן שלה. בפרקים הבאים אנסה לבחון כמה היבטים במודוס מרכזי בשירתו העיתונאית של אלתרמן.


חזור
  
 
בחסות: תמ"א 38 - האתר המרכזי
© כל הזכויות לאתר נתן אלתרמן שמורות לטרגט מערכות בע"מ, עיצוב האתר - סטודיו קליימקס