מאמרים
ילדי ישראל בפולין של היום - שמעון סאמט
ולמה זה אתה מסיר את מבטך מן הילד, שנרדם בישבו על המדרגות, תרדמה ממושכת. הרי זה הנער שמאז שראה את אביו ואמו שחוטים במטה לא יוסיף עוד לישון במטה אלא רק במדרגות.
 
 
עַל הַיֶּלֶד אַבְרָם / נתן אלתרמן
 
בִּהְיוֹתוֹ יָשֵׁן עַל מַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ בְּפּוֹלִין,
כְּתֹם הַמִּלְחָמָה, מִפַּחַד לִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ.
 
עִיר פּוֹלנִית.
יָרֵחַ רָם.
וּכְתָמִיד - עֲנָנִים בְּשַיִט.
בְּבוֹא־לַיְלָה שׁוֹכֵב זֶה הַיֶּלֶד אַבְרָם
עַל אַבְנֵי מַדְרֵגוֹת הַבַּיִת.
 
מִתְיַצֶּבֶת אִמּוֹ לְפָנָיו מִקָּרוֹב
וּבְרַגְלֶיהָ בָּאָרֶץ אֵינֶנָּה נוֹגַעַת.
וְאוֹמֶרֶת: אַבְרָם, קַר הַלַּיִל וְרָטֹב.
בַּיְתָה בּוֹא, לַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת.
 
וְעוֹנֶה לָהּ אַבְרָם:
אִמִּי, אּמִּי,
לֹא אִישָן בַּמִּטָּה כְכָל יֶלֶד.
כִּי אוֹתָךְ בָּה רָאִיתִי,
אִמִּי, אּמִּי,
יְשֵׁנָּה וּבְלִבֵּךְ מַאֳכֶלֶת.
 
מִתְיֵּצב אָז אָבִיו וּמוֹשִׁיט אֵלָיו יָד
וְגוֹעֵר בּוֹ, שָׁקוּף וְגָבוֹהָּ.
וְאוֹמֵר לוֹ: אַבְרָם, בּוֹא הַבַּיְתָה מִיָּד
בְּנִי אַבְרָם, חִישׁ הַבַּיְתָה בּוֹאָה.
 
וְעוֹנֶה לוֹ אַבְרָם:
אָבִי, אָבִי,
שָׁם אֶפְחַד לַעֲצֹם הָעֵינַיִם.
כִּי אוֹתְךָ שָׁם רָאִיתִי,
אָבִי, אָבִי,
דֹּם יָשֵׁן בְּלִי רֹאשְׁךָ עַל כְּתֵפַיִם.
 
אָז נִצֶּבֶת מוּלוֹ אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה
וְקוֹרֵאת לוֹ הַבַּיתה בְּבֶכִי.
אַךְ עוֹנֶה לָהּ אַבְרָם: שָׁם אַתְּ יְשֵׁנָה
עִם דִּמְעַת הַמֵּתִים עַל לֶחִי.
 
לְפָנָיו מִתְיַצְּבוָת אָז שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת
וְאוֹמְרוֹת:
הִנְּנוּ עָלֶיךָ!
בְּשִׁבְעִים פְּקֻדּות־חֹק וְשִׁבְעִים קַרְדֻּמּוֹת
אֶל הַבַּיִת הַזֶּה נְשִׁיבֶךָ!
 
וְאוֹתְךָ בַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת נַנִּיחָה
וְיָשַׁנְתָּ בָּה דֹּם כְּאָבִיךָ!
 
וְאַבְרָם בַּחֲלוֹם
צוֹעֵק "אָבִי"!
וְקוֹרֵא שֵׁם אִמּוֹ וְעוֹנָה הִיא:
בְּנִי, אַשְׁרַי... כִּי לוּלֵא הַשַׂכִּין בִּלִבָבִי,
לְבָבִי בִּי נִשְׁבֶּר לִשְׁנָיִם.
 
אָז בַּלַּיִל הָשְׁלַךְ הַס
וְיָרֵחַ הוּעַם,
וּמוּל בְּרַק פִּגְיוֹנוֹת שׁוֹחֲרִים לַצַּיִד,
הָיָה דְבַר אֲדֹנַי אֶל אַבְרָם. אֶל אַבְרָם
הַיָּשֵׁן בִּפְרוֹזְדוֹר הַבַּית.
 
לֵאמֹר: אַל תִּירָא,
אַל תִּירָא, אַבְרָם,
כִּי גָּדוֹל וְעָצוּם אֲשִׂימֶךָ,
לֶךְ־לְךָ, דֶּרֶך לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם,
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ.
 
לֶךְ־לְךָ דֶּרֶך לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם.
כְּחַיָּה, כַּתּוֹלָע, כַּצִּפּוֹר.
מְבָרְכֶיךָ אֲנִי אֲבָרֵךְ, אַבְרָהָם,
וּמְקַלְּלֶיךָ אָאֹר.
                    * 
-- כָּךְ. לַפֶּרֶק הַזֶּה בְּקוֹרוֹת־הָעִתִּים
שֵׁם קֹרָא בַּעוֹלָם: בְּעָיַת הַפְּלִיטִים!
אַךְ לֹא זוֹ הַבְּעָיָה,
לַבְלָרִים בְּנֵי חַיִל...
וְלֹא הִיא הַקוֹרַעַת תִּיקִים וָתַיִל!
 
וְלֹא הִיא הַמּוֹלִיכָה הַסְּפִינוֹת אֱלֵי יָם!
כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן רַעַם עַתִּיק וְגַבוֹהַּ,
כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן צַו לֵדוֹתָיו שֶׁל הָעָם,
כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן דְּבַר אֲדֹנַי אֶל אַבְרָם.
                  *
- וַיֶּחֱרַד אַבְרָהָם וַיִפֹּל עַל פָּנָיו
וַיֵּצֵא מִנִּי בַּיִת וָשַׁעַר.
כִּי הַצַּו שֶׁרָעַם עַל אַבְרָם הָאָב
רוֹעֵם עַל אַבְרָם הַנַּעַר.


חזור