ההתבוננות ב"שמחת עניים" וההשוואה בינה לבין "כוכבים בחוץ" מוליכות כמעט מאליהן להנחה שיצירה זו, כמו התמורה בשירת אלתרמן הגלומה בה, איננה רק פרי של תהליכים אישיים וספרותיים 'פנימיים' או של תמורות בסביבה הביוגראפית והאסכולאית המיידית של המשורר אלא, לא פחות מךכ, תוצאה של השפעת הנסיבות ההיסטוריות שהתפתחו בארץ ובעולם לקראת סופן של שנות השלושים. זאת בשום פנים לא רק על־פי "ההנחה" המובנת מאליה בדבר הקשר הקיים בין כל יצירה בעלת ערך לבין זמנה" (מירון, "המת והרעיה" [תשכ"ב]). אף בעניין זה צדקה הביקורת וגם טעתה. צדקה – במידה שקבעה את עצם קיומו של הקשר הזה. טעתה – באיתורה של הסיטואציה הרלבנטית: צדקה – במידה שראתה בנסיבות ההיסטוריות מניע ליצירה וגורם משפיע על אספקטים מסוימים שבה; טעתה – במידה שנטתה לזהות את מלוא משמעותה של היצירה, את 'המסר' שלה, עם גורלה של האנושות או גורלו של העם היהודי, בתקופה האמורה. 

 

"שמחת עניים" נכתבה במחצית השניה של 1940, נמסרה לדפוס בדצמבר של אותה שנה ויצאה לאור בסוף מרס (1941). אלתרמן ליווה מקרוב את תהליך ההדפסה והכניס ביצירתו תיקונים לרוב, עד שהתהליך נסתיים.  והנה, מעיון בעיתונות של השנים הללו, בדברי מנהיגים ופובליציסטים של התקופה שנאמרו במרוצת השנים 1938 – 1940, בספרי היסטוריה, בתעודות, בשחזורי עלילות ובמחקרים הנוגעים לשנים אלו, עולה תמונה שעל־פיה קל לתאר את הישוב בארץ־ישראל, לפחות על־פי תפיסתו העצמית, כאותה 'עיר נצורה' של "שמחת עניים", הצופה אל סכנת השמדה במלחמה.

 

בספטמבר 1939, לאחר שורת התפתחויות פנימיות (בגרמניה) וחיצוניות (באירופה ובעולם), פורצת מלחמת־העולם השניה. גרמניה הנאצית משתלטת בקצב מהיר על אירופה (פולין, ארצות השפלה, צרפת, סקנדינאביה), איטליה נכנסת למלחמה (מאיימת על יוון וכרתים), קרבות מתנהלים בים־התיכון, המלחמה מתפשטת לחלקי עולם נוספים (אפריקה), חיפה ותל־אביב מופצצות.  ידיעות על רדיפות, גירושים ורציחות של יהודים בארצות הכיבוש הולכות ומתפשטות דרך מקורות שונים: למרות שהשמדת היהודים נכנסת להילוך גבוה רק ב־1941 מדברים בארץ על 'הגיהנום הנאצי,' על 'גולה העולה בלהבות', על כך ש"היהודים בארצות האויב נידונים להשמדה ושריד לא ישאר מהם", על "כליון במחנות הריכוז הנאציים" ועולה בבירור התחזית, כי "נצחון הפאשיזם במלחמה הזאת פירושו השלמת תהליך ההשמדה של היהדות העולמית". בו בזמן מתנהל מאבק עקבי של השלטון הבריטי כנגד הישוב בארץ (הספר הלבן, חוק הקרקעות, מלחמה בהעפלה – מ'טייגר־היל' עד 'פאטריה') והאוכלוסיה הערבית בארץ ובארצות השכנות איננה חובקת ידיים אף היא; החשש לשיתוף פעולה עתידי בינה לבין גרמניה מטריד יותר ויותר, הולכת וגוברת בישוב התחושה של 'בגבנו אל הקיר', מדברים על אפשרות של פינוי או על התאזרות כוחות להתגוננות. החששות מפני מלמה כנגד כוחות אדירים, בלא מגן, הולכים ומתגברים יחד עם ההכרה ש"אולי כל ההיסטוריה העברית לעתיד תלויה במה שיקרה אותנו".