מאמרים  • • •
ספר שירים חדש לנתן אלתרמן - מעין מבוא להערכה - ישראל זמורה
נתן אלתרמן הנו משורר בעיות־חברתיות, לאומיות ואנושיות – ונוסף על כך גם משורר בעיות־בשירה. כלומר: - הוא הוגה־דעות בענייני שירה. – תוהה על כוחה של זו, מודד תחומי יכולתה, שוקל הגיוניה וטעמיה: אפשר לומר, איפוא, כי הוא מבקר־שירה. ולא רק באותו מובן שתבע פול ואלרי ממשורר גדול – שיהיה בוחן את השלימות האמנותית של שירי עצמו אלא במובן רחב יותר, עד שהשירה עצמה, בכללה ובפרטיה, היא לו בעייה וענין לענות בו; ואל רק בפרוזה נגע בכך פעם ופעמים, אלא שהשירה, גם שירת עצמו, היא לו כמה וכמה פעמים נושא מן הנושאים בשיר וחרוז, אם בהרחבת־מה ום בצורת מאמר מוסגר וכהערת־אגב בלבד; הרי שנתן אלתרמן, - אע"פ שהוא מאוהב בשירה ואהובה – עיניו פקוחות עליה, - לראות ולדעת את חולשותיה כשם שהו איודע את איתניה; חולשותיה של שירה? כן. – חולשותיה גם בשיא כוחה והישגיה – שכן אין הוא משווה שירה לשירה, אלא משווה השירה אל מראות גדולים, למעשים רבי תנופה, למאורעות היסטוריים על כל שיש בהם באופן בלתי אמצעי:
--לשיר לא על כי את, פחות דרשה. יותר גופי דברים וחיותם. להביאם בלי הדגש המשתמע. גם תת חידה בלי פתרונה. לסוך על הקורא שהוא פותר. לא לעגל. לתת בשיר מפלש אל ארץ ושמיה.
מכאן עשוי להסתבר, כי נתן אלתרמן משורר של הגיון הוא, ושל הגיונות; נכון הדבר! כי הוא משורר של כוונות וכתיבתו בכוונה־תחילה? – נכון הדבר! והליריקה, - זו שהיא אימפולס, זו שהיא כולה רטט אייש והמחושב שבה הוא מועט שבמעט, - מה חלקה בשירת נתן אלתרמן? אכן,  - הוא הוא ייחודו של נתן אלתרמן. – שאע"פ שהנו משורר הוגה-דעות ואפילו דעות על השירה והשיר. – אין הוא פותח לעולם בשיר אלא מתוך השראה עליונה, ולא רק שאין כאן תרתי־דסתרי, אלא אדרבא. בכך כוחו הממזג, וכאן מתגלית בהודה והדרה יכולתו ההרמונית הגדולה; נתן אלתרמן הוא הוגה־דעות על־ידי מראות פיוטיים והוא ליריקן מובהק גם כשהוא הוגה מחשבה פילוסופית: הן גם בעולם העצמים אין הפרדה גמורה בין "סוג" ל"סוג", אלא יש זיווגים ומיזוגים, ואפילו מפתיעים ביותר. ואף־על־פי־כן טבעיים ביותר.


חזור
  
 
בחסות: תמ"א 38 - האתר המרכזי
© כל הזכויות לאתר נתן אלתרמן שמורות לטרגט מערכות בע"מ, עיצוב האתר - סטודיו קליימקס