בכ"ג באייר תרצ"ה (26.05.1935), ראה אור, במדור "רגעים" של עיתון הארץ, שירו של נתן אלתרמן "רגע לילי" . בתבניות שיר קלאסיות - שלושה בתים מרובעים, מחורזים ביניהם בחריזה מסורגת – ובלשון ציורית-מטאפורית, קלילה והומוריסטית, כדרכם של מרבית שירי "רגעים", מתאר אלתרמן 'רגע לילי' טריוויאלי וחסר משמעות, כביכול (השיר מסתיים בשורות: "שִירִים כָּאֵלֶה סְתָם-כּוֹתְבִים, בְּלִי כָּל מַדּוּעַ... / יִשָּאֵר הַסּוֹד הַזֶּה בֵּינֵּינוּ). ובכל זאת, בפלייטון הספרותי הזה מצליח אלתרמן להקסים בלשונו ולהעמיד תמונת נוף לילי, מיניאטורית אך סוגסטיבית, בעיר תל-אביב של שנות השלושים במאה הקודמת.