השיר הקצר 'בדרך הגדולה', בספרו של אלתרמן 'כוכבים בחוץ', מוכר במיוחד בשל הדימוי "העצים שעלו מן הטל נוצצים כזכוכית ומתכת" ובשל ההכרזה המהדהדת "ואמות ואוסיף ללכת". ואכן, שורה זו מתמצתת עולמות שלמים בהגותו הפיוטית של אלתרמן: התגברות הרוח על המוות, וההתייחסות לזמן כאל מרחב שהתנועה בו רב-כיוונית. ואולם בשמונה השורות הקצרות של השיר גלום עוד עושר רעיוני, ציורי, מוזיקלי ואפילו הומוריסטי רב. במסגרת מבצע "כפית אלתרמן ביום" בפייסבוק קראנו בשיר שורה אחת בכל יום, והתעמקנו בכל ממדיה. לפניכם רצף העיונים שלי בשיר, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים.