בשיר שלפני האחרון ב'כוכבים בחוץ', בטרם ייפרדו מאיתנו ההלך והמילים, מקדיש אלתרמן אלגיה והלל לאפשרות האחרת המתרוצצת בתוכו: ל"אח" השותק, הפשוט, הישר והטוב, שלא היטיב לשיר ולא התהלך עם הבריות אלא היה חלק בלתי נפרד מהטבע. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק וברשתות נוספות קראנו את השיר יום אחר יום, שורה אחר שורה, בתשומת לב מרבית לכל פרטיו וממדיו. לפניכם רצף העיונים שלי, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים.