"שיר השקר" הפותח את חלקה השני של "שמחת עניים" כולל ארבע אוקטבות, שכל אחת מהן מסתיימת בפנייה אל האישה – הבת והרעייה: "אַתְּ יוֹדַעַת כִּי שֶׁקֶר, שֶׁקֶר, שֶׁקֶר!". הדברים נכתבו על רקע תעמולת-כזב עצומת ממדים נגד העם היהודי ולנוכח החלטת קברניטי המפלגה הנאצי לפתוח בהשמדת היהודים. המאמר בוחן את הרטוריקה הייחודית של השיר רב-העָצמה הזה, ומנסה להסביר את הקביעה הנחרצת המשולבת בכל אחד מארבעת הבתים: "לֹא מִפַּחַד, בִּתִּי, כִּי מִגִּיל אַתְּ צוֹעֶקֶת". מה פשר השמחה והאוֹפּטימיוּת בתקופה של  סכנה לאומית גדולה הכרוכה  בחששות קיומיים ובאָבדן כיווּנים גמור.