בשיאה של השואה, ביום שהתגלה בדיעבד כיום פרוץ המרד בגטו ורשה, פרסם אלתרמן בטור השביעי את השיר "פסח של גלויות". הדמיון הרב בין שיר זה לבין השיר "המשתה" מתוך 'שמחת עניים', הפואמה החידתית הנשגבת שכתב אלתרמן בתחילת המלחמה, מגלם שתי תופעות רחבות יותר בשירתו העיתונאית של אלתרמן בשנות הארבעים, שנות השואה והתקומה. האחת: בערבי פסחים, הרבה יותר מבכל מועד אחר בשנה, עסקו טורים רבים בקשר הסמלי בין החג ואירועי העבר. אלתרמן, שעלה ארצה בערב פסח, ראה ביציאת מצרים את המודל לאירועי השואה והקמת המדינה. השנייה: 'שמחת עניים' מהדהדת בשירי-העיתון רק לעתים נדירות; בדרך כלל, גם כששירים אלו מגביהים אל מחוזות השגב והפתוס, מקורות ההשראה אחרים. הפעמים הבודדות ששירי 'שמחת עניים' מבצבצים בטור השביעי מרמזות כי אלתרמן תפס את 'שמחת עניים', באופן מודע או לא לגמרי מודע, כמודל סמלי נוסף לאירועי השואה, המאבק והתקומה - לצד המודל של יציאת מצרים. משמעות מיוחדת יש לכך בקשר למרד הגטאות, שיחסו של אלתרמן אליו מתגלה כמורכב מכפי שנהוג לחשוב.