לאחרונה הידרכתי טיול של קבוצת חברים מביריה לקברו של יונתן בן עוזיאל.
במהלך הכנת החומר להדרכה ניתקלתי בשירו של אלתרמן "אדמת ביריה". לא היצלחתי לאתר אותו באתר שלכם אני מוסיף אותו בזה:
אדמת ביריה\נתן אלתרמן.
שלוש פעמים עקר הצבא הבריטי את גדרות ביריה,
והן נתקעו מחדש. אנשי המקום והמאות שנהרו
ובאו לעזרתם השתטחו על האדמה, והחיילים
עמלו לטלטלם ולעקרם בכח מאדמת הר כנען.
הוא שיטח את גופו בשדה מלוא קומה
ועינו כסכין הבריקה.
ואדמת הטרשים, הפראית, הקדומה
אחזה בו, תפסה והחזיקה.
לצבא ניתן צו: "טלטלהו מכאן!
על כורחו על רגליו נקימנו!"
אך אדמת הטרשים העזה, בת שטן,
לא רצתה להרפות ממנו.
על פנים ועל גב גלגלהו עד תום.
משכוהו.
גררוהו בזרוע.
אך אדמת הטרשים לא נתנה אותו יום
את גופו מעליה לקרוע.
ושלוש הוא נתלש
וזורק חזרה
והוקם והושלך מדי פעם
כי אדמת הטרשים, בת שדים אפורה,
רדפתהו בכוח ונהם.
ושלוש הוא נתלש
וזורק חזרה,
ושלוש היא נדרה לו נדר,
ושלוש פעמים הגדר נעקרה
ושלוש התייצבה הגדר.
אז אמרו הרואים: במכלול עם עדי
לבושות ארצות לתפארת.
אבל כך,
בגופו של אדם יהודי,
לא תחזיק אדמה אחרת!
בהיסוג הצבא סח הנער בלאט:
לא ירה הצבא זאת הפעם.
אך יכלו מקלעיו עוד היום, זאת ידעת,
לנתקני ממך, ארץ זעם.
אז ענתה לו בצחוק הטרשה, המלחה:
לו כדור גם פילח אותך מצח,
לא היו מנתקים מאיתי את גופך,
כי איתי אז נשארת עד נצח.