הדיאלקטיקה של יחסי המציאות והבדיה העסיקה את יצירת אלתרמן מראשיתה: מן ההתנצלות של "השיר הזר" בכוכבים בחוץ על "קור החרוז הצלול", עד לאפותיאוזה של האוטונומיה הגמורה של הבדיון ב"שיר הספרים" בעיר היונה, שגם בו אפשר "לאהוב עד מוות"; ואולם, רק בשנות השישים, בספר שיריו האחרון, משתקף המתח הזה בחריפות גם בהיבטים שונים של מבנה היצירה ובסיגנונה. "סידרת שירים" זו משתייכת אם כן לקטגוריה של יצירה המתייחסת לעצמה, מה שמכונה באנגלית self reference  או self reflective. מטרת פרק זה היא, אפוא, כפולה: מן הצד האחד – להעמיד באמצעות חגיגת קיץ מודל של יצירה שירית המתכוונת לעצמה, ומן הצד האחר – להצביע על קשריה של יצירת אלתרמן בשנות השישים למגמות עכשוויות בספרות המערב.

המאמר המלא