|
בין חירות לעבדות - מחזות מתורגמים - דן מירון
מתרגום "נשי וינדזור העליזות"1 הביא עמו אלתרמן אל תרגום "אותלו" שליטה וירטואוזית במשפט הפרוזאי הריתמי-הדרמאתי, היינו יכולת, שאין בפניה מעצור, כמעט, להריק את קטעי הפרוזה השקספירית הקולחת והמנוגנת למשפטים עבריים, שהם לא רק גמישים ומנוגנים, אלא אף אינדיבידואליים – תואמים בנגינתם את הדמות ואת הסיטואציה הדראמתית. אם על מטווה הפרוזה של "נשי וינדזור" ניצח בעיקר הניגון הרחב של פאלסטאף, הרי על פרקי הפרוזה שב"אותלו" נמצח הניגון הדימוני של יאגו. אלתרמן הצליח להפיק מעצם מקצביו של יאגו את מהותו המיוחדת במינה של הרוע התחומי, העל-אישי, המדריך אותו במעשיו. רבים ממשפטים אלה מצטיינים בכוח מוסיקאלי מהפנט ממש. כדוגמה בולטת עשוי לשמש קטע מתוך נאום ה"עידוד", שמשמיע יאגו באזני רודריגו השוטה והאומלל, שעמד לאבד את עצמו לדעת, אחר שדסדמונה אהובתו נישאה לאותלו:
"אתה היודע כי ידידך אני. בחבלים ועבותות אני קשור אליך, ומעולם לא היינו קרובים אל המטרה כמו בשעה זו. מלא כיסיך כסף, הפלג עם היוצאים למלחמה, אי תלה זקן גנוב לקרקר את יפי תארך! העיקר – מלא כיסך כסף. לא ימים רבים תאהב דסדמונה את הכושי – מלא כיסיך כסף – ולא הכושי את דסדמונה. בסערה התחילו ואתה העד כי בסופה יגמורו. רק מלא כיסך כסף. הכושים הללו תיאבון הפכפך להם. – תן כסף בכיסך! המטעמים שימתקו לו חיים כחרובים בסוכר, ייהפכו לו מחר למרורים בפיו. והיא – את לבה יהפכו הנעורים. לאחר שתשבע מגופו סופה להבין כי עשתה מקח-טעות. היא תהיה זקוקה לחילופים. לא תהיה לה ברירה. לכן, מלא כיסיך כסף".
בניגונם של משפטים מקסימים ונוראים אלה, יש משהו מתנועתו של נחש. המשפטים מתעקלים חלקלקות בדרך הפיתוי הרך עד שהם מגיעים אל תנועת ההכשה הפתאומית. מתוך הלילים המעוגלים והרכים, נזרקות לפתע ובלי קשר תחבירי שלוש המלים: "מלא כיסיך כסף", שצלילי הכ' והס' הסמוכים שבהן משווים להן חריפות ויובש של לחישת שרף. הופעתן של מלים אלו קובעת את הריתמוס הכללי של הקטע כולו. הרווחים בין הופעותיהן הולכים ומתקצרים, תחילה מקדים להן יאגו משפטים מלטפים אחדים "אתה היודע" וכו'), לאחר מכן הוא עשוי להטיל אותן אל תוך המשפט, שעדיין הוא רך, ולהפר בזאת את התמשכותו הנינוחה (המשפט "לא ימים רבים"), לבסוף הוא מגיע למשפטים קצריםף נושכניים ("היא תהיה זקוקה לחילופים. לא תהיה לה ברירה"), שהמלים "מלא כיסיך כסף" כבר אינן משמשות להם ניגוד מוסיקאלי, אלא ממשיכות אותם.
חזור |