|
דרך מלקקת אופק דובשני - דרכי השימוש של אלתרמן במוטיבים - בעלי פוטנציאל של קיטש - זיוה שמיר
יש המכנים בשם "קיטש" כל גילוי של אמנות גרועה, או אפילו כל גילוי של טעם גרוע. זיהוי זה הוא
פשטני, בלתי־מדויק ותובע תיקון והבהרה. כשם שהאמנות צורות רבות לה, כך גם האמנות הגרועה:
תופעת הקיטש היא אך אחת מצורותיה, ואין לזהות את המקרה הפרטי עם הכלל. בניגוד לאמנות גרועה
וצורמת, שיש בה מיסוד הכיעור וחוסר־הטעם – זו הגורמת לקורא, לצופה או למאזין סלידה
אינסטינקטיבית – יש בקיטש דווקא מיסוד הקסם והמשיכה, והוא מעורר דחייה וסלידה רק בדיעבד.
ציבור צרכני אמנות בלתי־מיומן אף עלול לטעות ולראות בו אמנות אמת, ותכופות אכן משבש הקיטש את
יכולת ההערכה והשיפוט של הקהל הנאיבי, המזהה את ה"הרמוני" וה"יפה" עם האיכותי. גם "יצרן"
הקיטש, חרף היותו (ואולי דווקא בשל היותו) אוּמן בעל יומרה של אמן, ולא אמן אמת, לא יודה
בדרך־כלל שהוציא מתחת ידיו תוצר חסר ערך אמנותי, שלכל היותר יוכל להתברך בערך דקורטיבי, אלא
הוא מאמין שתוצרתו היא יצירת אמנות הראויה לשמהּ.
חזור |