הקומדיה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן ובתרגומו של נתן אלתרמן הוצגה בתיאטרון "אהל" ב־1943, בבימויו של משה הלוי. קראתי את המחזה במקור הגרמני. השפה הגרמנית, זה טבעה, נשענת במידה רבה על מלים ארוכות וכבדות ועל משפטים שגם ביום בהיר אין רואים את סופם. משהגעת לסופו של המשפט, שכחת את תחילתו. בשפה הגרמנית ההומור מרגיש, על כן, שרגליו כבדות, וכשהוא יוצא מתחת ידיה פניו חיוורות...
אלתרמן נטל את המחזה בידיו, ונתן בו קלילות ושנינות, שעשועי לשון נופל על לשון וברק חנני מחן סגנונו. הוא נתן במחזה נשמה חדשה ושובבה. ללקק את האצבעות.
עצם השם המקורי בגרמנית – "החכם והכסיל" וכותרת משנה "המלך שלמה והסנדלר" – היה בידי המתרגם ל"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". במקור שמו של הסנדלר הוא שמדי.

"אני שלמי והוא שלמה
ושמי שלי דומה לשמו,
אבל בין שמו שלו לשמי
בכל זאת יש הבדל רשמי"

הרי מקור והרי תרגום, ויחי ההבדל הגדול.
חזרתי וקראתי את המחזה בתרגום, ונוכחתי שהוא ממש מתחנן: עשו ממני מחזה מוזיקלי. (אלתרמן לא אהב את המינוח – מחזמר.) דיברתי על כך עם אלתרמן, והוא נתן את ברכתו לרעיון, ואף הבטיח לכתוב שירים חדשים להצגה, כפי שיידרש.
באתי עם הרעיון להנהלת התיאטרון הקאמרי, שהיה נתון אותה עת באחד המשברים הכספיים הבאים חדשות לבקרים (הפעם דובר במיליון לירות!). התקציב הגדול שנדרש למבצע כזה בעת כזאת עורר חשש מסוים, אבל אם אלתרמן אומר "כן", מי יעז לומר "לא"? אולי מכאן תצמח הגאולה? בקיצור, קיבלתי אור ירוק, מלווה בחששות, וניגשתי למלאכה.
בזכות השורות הקצרצרות, המשקל הקליל והחריזה המתנגנת, מלאכת ידיו של המתרגם, ראיתי שאפשר להלחין חלקים רבים במחזה. אלתרמן עמד בדיבורו וכתב, לפי בקשתי, תריסר שירים חדשים.
את השיר "אל השדות", למשל, הוא כתב, רכון על פסנתר שניצב על הבמה, בעת אחת החזרות. כתב על רגל אחת (היתה לאלתרמן דרך כתיבה מיוחדת – לא מימין לשמאל אלא מלמעלה למטה, וכתב ידו היה קשה לפיענוח), ומיד קם השיר ועמד בשתי רגליים על הבמה.
לא היה במחזה המקורי מפגש בין נופרית, הפילגש המצריה, לבין נעמה אשת הסנדלר, והרי זה "חור" בעלילה, ואלתרמן כתב את "שיר המריבה" הקופצני והעוקצני.

הוא כתב שנים עשר שירים חדשים, שהקפיצו את העלילה קדימה ואת קהל הצופים ממקומותיו.
את המנגינות כתב ידידי סאשה ארגוב. מנגינות עליזות וחכמות, ששירתו שירות נאמן את המלים של אלתרמן ואת ההצגה.

המאמר המלא