|
שירת המלחמה : 1941-1940 - עוזי שביט
שלושה שירים בלבד משירי מכות מצרים הספיק, כנראה, אלתרמן לכתוב בטרם פרצה המלחמה, שקטעה, כמסתבר, את תהליך הכתיבה של היצירה, שכן הנסיבות נשתנו לחלוטין.
נקודת המוצא לכתיבת 'שירי מכות מצרים' הייתה ההכרה, כי המאבק בין שתי הציוויליזציות, ההומניסטית והפשיסטית, הוא קודם כל רוחני, כי האויב אורב בבית פנימה, 'כי המלחמה התלויה עכשיו באוויר, אם תתחולל בגלוי או תמשיך בסמוי, אינה רק מלחמה בין שני משטרים' (אלתרמן 1975, 38), וכי לפיכך יש לעשות הכול על מנת לקרוע את מארג קורי הקסם המהפנט של הפשיזם. עם פרוץ המלחמה קיבל המאבק מימד חדש. החזית הסמויה, זו של הקרב הרוחני, לא נעלמה ומשקלה לא פחת, אך נוספה לה החזית האחרת, הגלויה, של הקרב הפיסי, הצבאי־פוליטי, ובראש וראשונה המאבק כנגד חולשת הדעת נוכח האופנסיבה המסחררת של הצבא הגרמני. ומעל לכול: ההבט היהודי קיבל משמעות חדשה, שהרי מיליוני יהודים, הריכוז היהודי הצפוף ביותר באירופה, הועברו בבת אחת לשליטה נאצית. המאבק היה מעתה כפול: על עצם הקיום (היהודי) ועל משמעותו (האנושית־כללית). התגובה השירית הראשונה של אלתרמן לסיטואציה החדשה, שלא במסגרת 'שירי העת והעיתון', הייתה 'שיר מאור עיניים', שראה אור בפברואר 1940 במחברת הראשונה של מחברות לספרות (דורמן תשמ"א, 2627). היה זה שיר קצר, בן שני חלקים (א. הזקן; ב. הסומא), בעל אופי יהודי־עממי סיפורי. כבשיר עממי טיפוסי, אין בו ציוני זמן ומקום; אך מי שקרא אותו בפברואר 1940 לא יכול היה, כמדומני, שלא לשמוע בו את הדי הזמן, את רעם הפצצות ה'לופטוופה' הגרמני בפולין, את שעטת הטנקים של ה'וורמכט', את האלם למראה העיירות והערים הבוערות, ואת הלם הידיעות הראשונות בדבר רצח יהודים
חזור |