השיר מסביר את משמעות הזמן בדת היהודית. היום הוא תחומו של הטוב המיוצג על ידי יעקב והצבע הלבן לעומת הלילה שהוא תחומו של הרע המיוצג על ידי עשיו והצבע האדום ("אדמה עשבית"). בין שניהם נמצאת תקופת בין השמשות בה כיפת השמיים אדומה ("כפה אדומה"). כאשר היום "נמחה כדמעה" מופיעה השקיעה "כפה אדומה" ולבסוף בהגדרה התלמודית לאחר כ"הרף עין" ("ועינינו עצמנו – ולפתע נביט") מגיעה החשיכה המוחלטת לעולם ("והנה כבר חשכה הצמרת"). ישנן מצוות התלויות בזמן. הן דורשות נקיות מיוחדת ונעשות אך ורק ביום – תחומו של יעקב. הדוגמה הקלסית – הנחת תפילין. מצוות אלה נעשות על ידי גברים בלבד. חוה שהתפתתה על ידי הנחש הורישה לנשים את המחזור הנשי (נקרא בתלמוד "שושנה אדומה") צבעו של עשיו. התלמוד אומר שתפילין צריכים גוף נקי כאלישע "בעל כנפיים" שהסתיר מהרומאים את התפילין שבראשו על ידי כנפי יונה, שנאמר: "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ(ריס)" ("בירקרק הריסים מפרפרת").