בסוף פברואר , 1944 בעיצומם של ימי האימה שעברו על יהדות אירופה ובימי שיאה של מודעות היישוב הארץ־ישראלי להשמדתה , בימים שבהם זרמו ארצה הידיעות על מחנות הריכוז , על תנופת הגירושים , על ההשמדה ועל ההוצאות ההמוניות להורג , וכשנה לאחר מרד גטו ורשה ואחריתו המזעזעת , פרסם נתן אלתרמן את ספר שיריו "שירי מכות מצרים" .
העמדה שביטא אלתרמן בספר היתה מפתיעה ביותר . נושאו  המרכזי של הספר הוא שאלת הנקמה באויבים . לנוכח עשר מכות מצרים , הניתכות על המצרים מטעמו של עם ישראל וביוזמת אלוהיו , מבטאים אב ובנו , תושביה המצריים של העיר נוא־אמון , את סבלם של החפים מפשע מקרב העם המצרי . בסדרה של עשרה דיאלוגים , המקבילים לעשר המכות , מעניקה הפואמה קול לזעקתם של מצרים שהוכו אף שהם אישית לא חטאו כלפי עם ישראל .