בין קפלי עזבונו של נתן אלתרמן נותרו כמה "פנקסי עבודה", ששימשו את המשורר לצורך איסוף נתונים, כתיבת סיכומים והכנת ראשי פרקים לקראת פרסומיו השונים בעיתונות היומית - שירים או רשימות בפרוזה. באחד מן הפנקסים האלה, נכתב ביום שבת, 24 בנובמבר 1956, כשלושה שבועות אחרי תום מלחמת סיני. אלתרמן מעלה בהם רשמים ממסיבה שנערכה ערב קודם לכן בביתו של יוסי הראל, איש המודיעין והמוסד, אשר אליה זומנו ארבעה קצינים בכירים משלושה חילות שונים - חיל רגלים (צנחנים), חיל האוויר וחיל הים. הראל זימן את הקצינים כדי שיגוללו לפני אורחיו - ביניהם שמעון פרס ואחיו גרשון - את תולדות המלחמה ואת סיפור הקרבות כפי שחוו אותו.

אלתרמן עקב מקרוב אחר מהלך המלחמה, ועם השלמת כיבושו של חצי האי סיני כתב את השיר "מנגד להר", שביטא התרגשות עצומה נוכח המפגש המחודש עם הר סיני, ערש הולדתו של העם. שבוע ימים לאחר מכן פירסם את "בתוך הטלטלה", שיר הלל למדינת ישראל שיצאה למלחמה זו, שכבר אז היתה שנויה במחלוקת.

ראשון הדוברים במסיבה היה אלוף משנה אריאל (אריק) שרון, מח"ט הצנחנים, שגולל את סיפורה של החטיבה במלחמה. הוא התמקד במיוחד בשחזור קרב, שאותו בחר לכנות בשם "קרב הכוכים". כך כתב אלתרמן בפנקסו "מתוך סיפורו עולה תמונה נוראה של קרב דמים, אשר הנסיבות המיוחדות במינן וחמת הזעם שהנסיבות הללו כפו על הלוחמים הפכו אותו למשהו שאין לו אח, - קרב זה היה נטוש, במשך יום ולילה, במעבר צר אשר במורדות צוקיו, מזה ומזה זרועים כוכים שבהם התבצרו המצרים" ובהמשך כתב אלתרמן: "מיד לאחר שסיים ולאחר שהיושבים ניגשו אל שולחן הכיבוד משכתי אותו הצדה ושאלתיו בעניין השבויים. - שעה שסיפר על קרב הכוכים אמר, כבדרך אגב, כי אי אפשר היה לקחת שבויים. פסוק זה זמזם באוזני לאורך כל המשך הסיפור. ראיתי בדמיוני חיילים מצרים מרימים ידיהם להיכנע, וחיילינו הורגים אותם".