|
אלתרמן והבריטים - מרדכי נאור
נושאו של מאמר זה הוא יחסו של אלתרמן, הפובליציסט הכותב בחרוזים, אל הבריטים, ששלטו בארץ-ישראל שלושים שנה וחצי, מסוף 1917 עד אמצע מאי 1948.
היהודים פיתחו בארץ חברה משלהם, שתפקדה כמעין "מדינה שבדרך", וחלק לא מבוטל מכתיבתו של אלתרמן עוסק בנושאים פנימיים. במלחמת-העולם השנייה הוא גייס את עטו לתיאור אירועי המלחמה והשואה. את רוב שיריו בנושא הבריטי כתב המשורר בשנות המאבק ערב קום המדינה ובתקופת מלחמת העצמאות. לאחר מכן הבריטים נעלמו ואיתם גם עניינו של אלתרמן בהם.
יחסו של אלתרמן לבריטים במחצית הראשונה של שנות השלושים דמה, קרוב לוודאי, ליחס רוב יהודי הארץ לשלטון המנדטורי ולנושאי דברו. היה בו הכרה במעמדם וציפייה שיעמדו בהבטחתם מ-1917 ("הצהרת בלפור") להקים את הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל. אם הייתה לו ביקורת, היא הובלעה בשלב הזה בין השורות ויוחסה לפרט ולא לכלל.
מאמר של מרדכי נאור שנכלל ב- "עלי זית וחרב: והאנגלי אז בארץ" (הוצאת כרמל).
חזור |