ישנם כמה וכמה דרכים להביא את סיפורה של תקופה, למשל שנותיה הראשונות של מדינת ישראל: אפשר ליטול, לדוגמה, תאריכונים מפורטים, המביאים את קורותיה של כל אחת מאותן שנים; דרך אחרת היא להיעזר בזיכרונות, ביוגראפיות ואוטוביוגראפיות של אישים מרכזיים; וישנה עוד דרך: ללמוד על התקופה בדרך בלתי-שיגרתית, וזאת באמצעותו של המשורר נתן אלתרמן, ששנים רבות, כמעט מדי שבוע ביום שישי, כתב טור ספרותי-אקטואלי-מחורז בעיתון "דבר", במסגרת המדור "הטור השביעי".

האם ניתן להסתמך על טוריו של אלתרמן כמקור היסטורי וכבבואה של התקופה? לפי כל פרמטר שהוא – התשובה חיובית. נתן אלתרמן היה משורר נחשב, מחזאי, מתרגם, פזמונאי שחיבר עשרות אם לא מאות משירי-הזמר האהובים ביותר בשנות השלושים והארבעים וכן הִרבה לכתוב לילדים. בנוסף לכל אלה כתב מאז 1934 טורים פובליציסטים מחורזים – תחילה ב"דבר" (כארבעה חודשים, בחתימת אלוף נון), לאחר מכן ב"הארץ" (למעלה משמונה שנים, בחתימת "אגב"), ומתחילת 1943, במשך 24 שנים – שוב ב"דבר", במדורו הקבוע "הטור השביעי" – בחתימת נתן א.

"הטור השביעי" הפך תוך שנים אחדות לאחד המדורים הנקראים ביותר בעיתונות העברית, ולא תהיה זו טעות לקבוע, כי רבבות המתינו לו מדי יום שישי. ראוי גם לזכור שבאותן שנים, ערב קום המדינה, היה "דבר" העיתון הנפוץ ביותר בארץ וכן  נחשב, במידה רבה, ל"עיתון הרשמי" של הנהגת היישוב. אלתרמן ידע להעריך זאת, וכשצוינה בתל-אביב, בתחילת אפריל 1948, הופעת הכרך הראשון של שירי "הטור השביעי", אמר בהתבטאות נדירה: "דובר על גורמים שונים שסייעו לכך שהשירים חדרו למרחקים. גורם לא פחות חשוב מהשירים עצמם  - המִצְפֶּה שמעליו הם נשמעים, והוא העיתון 'דבר'. אין ספק שאילו היה נדפסים במקום אחר, לא היה להם אותו הד כלל".