א. שלונסקי: חברים יקרים,
כמות הקהל, מהותו, עדות נאמנה היא לקהל ולנושא עליו מדובר, ולנושאי הנושא.
הערב הוקדש למחזרו של משורר אשר גייס את מתת מרום שלו, את צלילי הבלהות או צלילי הבכות שלו, אשר בהם עסק עיסוק חוזר ווהלך בספרי השירה שלו. עמדו לפניו כל הנושאים המחפשים את מחברם, את אביהם לנסותם בהמחשה אופטית, בהמחשה בשר ודמית, אשר מוסיף התיאטרון לסמים פיוטיים. ודבר זה עצמו הוא נושא לכמה וכמה ביות, הרהורים, ספקות וודאויות.
טרנספלנטציה זו מתחום לתחום שני של אמנות, היא אחת הבעיות שבהן אנו נתקלים כיוצרים וכלקוחות; הטרנספלנטציה של האמן אל אמנות הבד, טרנספלנטציה של פואימה, ויש נסיונות כאלה, להצמדה בלבורטוריה סיפורית, נסיונות של מחברים רבים אשר כתבו סיפורים, לנסות אותם נסיון של המחשה תיאטרלית. וכל הגירה כזאת היא או ירידה לצורך עליה או עליה שסופה ירידה.
בפני רצון כזה, סיכויים כאלה וסכנות כאלה עמדנתן אלתרמן כאשר את יער סמליו הפיוטיים, שחייו את חיי היער הפיוטי, גוייסו ליער אחר, ליער תיאטרלי.
תפקידי הוא תפקיד של מנחה, אולי מנחה שאולי אפילו לא צריך לרמז על סדר היום, סדר הענינים. אבל על ענין אחד אני רוצה לרמוז, על אותה סכנה ואותו סיכוי אשר עליו דברתי:
התשוקה של המשורר אל הבמה מהי? היא תשוקה לודאי ביטוי טוב יותר, חזק יותר, חותך יותר על ידי המחשה אופטית החסרה בסמלים פיוטיים או זאת היא תוספת שאינה מעלה ואיננה מורידה?
אני מדבר לא על המשורר, המשורר ודאי רצה לודא בטוי, רצה בעליה זו, בהמחשה שפירושה גילוי העומק הנוסף, גילוי האמת.
כמו, למשל, אני זוכר איך היינו בוחנים את פעולת החשבון אם היא נכונה, את החיבור אם הוא נכון בוחנים על ידי חיסור, ואת החיסור – על ידי חיבור. כך המשורר רוצה את הבעיות השונות לבחון, מעשיו והרהורים לבחון על ידי שיטת סידור מערכות סמלים, ועל ידי מתן ממד נוסף, לבחון את האוטנטיות. כי ודאי יש עוד הרבה שאלות אם אדם נכנס לתחום של תיאטרון, אם קבל עולה של מלכות זו, אם קיים מצוותיה, אם התעמק אם בעשותו את המעשה הזה על ידי קבלת העול או פריקת העול, אשר שניהם לגיטימיים על האמנות, על ידי התפרקו מהעול הכביד על הבמאי, הבמאי עמד בנסיון בעולים נוספים אלה, בעבירות אלה שפך למצוות? יש בטוי עברית: מצווה הבאה בעבירה.
אני מרמז דברים, אני מנחה. ייתכן שעוד יהיה לי מה להוסיף. המשתתפים כאלה הם להקה שלמה: המשורר, הבמאי, המבקר. סדר הדיבור יהיה הפוך. רשות הדיבור למבקר דן מירון.
מתוך ארכיוני סופרים, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב - תיק 15:4-36