משלושת קבצי שיריו הראשונים של נתן אלתרמן, "כוכבים בחוץ", "שמחת עניים" ו"שירי מכות מצרים", האחרון הוא הבהיר והקרוב ביותר להבנה ישירה. בהמשך הדברים אולי עוד יתברר שגם כאן נובע מעיין־מעמקים אי־רציונלי, שלשוא נבנו עליו החומות המדודות של מלאכת האדריכלות השירית, ואפשר שאז ניוכח כי גם המחושב ביותר עלול לגלות את הבלתי־מחושב במלוא מעמקיו. אבל ב"שירי מכות מצרים" בולט אפס קצהו של חוט־אריאדנה מפתח המבוֹך, ואפשר שהוא ינחה אותנו עד שתסתגלנה עינינו להבחין דבר־מה גם בחשיכה.

אך עלינו להגדיר תחילה את מגמת המחקר הזה. רצוננו להכיר את טיב החוויה המונחת על רקע יצירתו של אלתרמן, רצוננו להבין באיזו מידה יונקת היא ממציאותו של דורנו ובמה היא משקפת את המציאות הזאת. ולבסוף – רצוננו להבין מה הם מקורות היניקה הרוחנית של המשורר – אילו הם שרידי המורשה שהגל השירי סחף ממעמקי הים, ופלט אל החוף – ואף זאת לצורך הכרת עצמנו. כי לדור כדורנו, שיניקתו מן העבר איננה יניקת־מישרין, אושר עובדה זו היא אחת הסיבות העמוקות ביותר למשבריו הרוחניים והחברתיים, נודעת חשיבות חיונית לשאלת זיקתו אל העבר, שאלת הדרך בה הוא קולטי מתוכו – מדעת או שלא מדעת – הדים ובני־הדים של חוויות רוחניות, העשויות להפוך אבני־בניין של השקפת־עולם שלמה.