לְבַדֵּךְ

            א

1)     שׁוֹקַיִךְ תְּהִילָּה לְלוֹטְשֵׁי הַמַּתֶּכֶת

2)     מֵרוֹץ גִּזְרָתֵךְ מְפֻנָּק וּמָהִיר

3)    בָּךְ מִסְתַּכְּלִים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת

4     לָךְ נוֹהֲמִים דֻּבֵּי הַצִּיר

 

           ב

1)     שָׂדוֹת שֶׁחָוְרוּ וְעֵצִים נוֹשְׂאֵי שֹׁבֶל

2)     עָמְדוּ בְּאוֹרֵךְ הַלָּבָן

3)     הַלַּיְלָה, סְחַרְחַר מִיּוֹנִים עַל הַשֹּׁבֶךְ

4)     מַדְלִיק לָךְ עֲצֵי דֻּבְדְּבָן

 

(מתוך "כוכבים בחוץ", מספור הבתים והשורות - שלי)

מי לא מכיר ואוהב את השיר הנפלא הזה? שיקום.

ובכן, מי שמתחשק לו להרהר בשאלות כגון:

- מי היא הנמענת בשיר? למי מתכוון המשורר, אל מי הוא פונה?

- מדוע אלתרמן כותב שוֹבֶך (בסגול)  ולא שוֹבָך (בקמץ?)

- מה אומר על כך מאיר שלו בספרו "יונה ונער"? מדוע? מה הוא החמיץ אולי (ואולי לא)? על הבדלים נוספים בין אלתרמן וְשָלֵו.

בכל אלה ועוד, עוסק המאמר שלפנינו שלא יתחנן "אל הנסוגים מגשת", אלא פונה אל שוחרי האפלולית של הפרדס האלתרמני. אם כאלה אתם, הבה נקפוץ לתוכו.