|
צלמו של כל איש, הבינונים, והטובים והרעים- דביר שוורץ
כבר בימי כתיבתם של שירי "הטור השביעי" אותם כתב נתן אלתרמן במשך 23 שנים החל מפברואר 1943, נודעה להם השפעה ממשית על ציבור הקוראים, ובכלל זה גם על מנהיגי המדינה. החוקרת זיוה שמיר כתבה כי שיריו של אלתרמן, שנכתבו ללא שהות והגיבו על האירועים בעת התרחשותם, השפיעו על הציבור ועל קובעי המדיניות "הרבה יותר ממה שמשפיעות בימינו כל תוכניות המלל של כלי התקשורת גם יחד. אנשים למדו להתבונן באירועים דרך הפריזמה האלתרמנית, שמעולם לא היתה צפויה מראש וסירבה להיענות לשיגרת המוסכמות" (משא התוכחה של נתן אלתרמן מנקודת תצפיתו של שופט – ראו בקישור הזה). אלתרמן, לא נטה לשים את דבריו בפיהם של שחקנים מופשטים, נטולי פנים וארכיטיפיים כמעשה ביאליק. שירת העת והעיתון של אלתרמן היא כתיבה יומנית. השירים כביכול נכתבו על ידי אנשים ונשים בני התקופה, מתוך שמם הפרטי, חוויותיהם הקונקרטיות ורחשי לב המיוחדים להם. אלתרמן השקיף על האירועים הלאומיים דרך עיני הפרטים המכוננים אותם ובצורה זו גם מסר את רשמיו לקהל הקוראים. כך למשל, שני תינוקות בשם נחשון וגונן, שנולדו באחת מאניות המעפילים וגורשו למחנה עתלית, מתוארים כמתקשים להירדם מגודש התקווה לעתיד: "וְיָכוֹל עוֹד אֲנִי לְסַפֵּר לְךָ סוֹד. / וְאַתָּה בְּרֶטּוֹרִיקָה בִּי אַל תַּחְשֹׁד נָא: / צִי אַנְגְּלִי פֹּה אוּלַי לֹא לָעַד יַעֲמֹד, אַךְ עַרְשֹׂות יְלָדִים / פֹּה לָעַד תַּעֲמֹדְנָה!" ("דו־שיח בין נחשון לגונן"). לעומתם, רב חובל איטלקי, שנהג את אחת מספינות המעפילים, מספר כיצד הוא מרים כוס לחיי הספינות שבדרך ("נאום תשובה לרב חובל איטלקי אחר ליל הורדה"). שיר אחר, המוכתר בשמה של הגיבורה, מגולל את סיפור הגבורה של לוחמת הפלמ"ח ברכה פולד, שנהרגה על ידי הבריטים ב"ליל וינגייט".
עוד בין גיבוריו של אלתרמן: חייל מגיוס חו"ל שנפל ביום עלייתו לארץ ("אחד מן הגח"ל"), ברברה פרופר שנהרגה בעת שרעתה את עזי משק שדה בוקר ("הנערה משדה בוקר"), נתן אלבז שהציל את חיי חבריו כאשר התפוצץ בידיו רימון ("על החייל אלבז"), דוד דנינו שהצטווה לנתר על ידי שליחי הסוכנות לפני שקבעו אם הוא כשיר לעלייה לארץ ("ריצתו של העולה דנינו"), ועוד ועוד. שירי אלתרמן מציגים גלריה של אישים בשר ודם שחיו ופעלו במחיצתו ובמחיצת שאר קוראיו והשירים הם להם לפה ולשופר.
חזור |