על אֲסוּפִיּוּתוֹ של האדם - אקי להב
במאמר זה אני מציע גישה פרשנית חדשה לשיר המפורסם, ומעיין קצת גם בשירים אחרים שלו ושל אחרים העוסקים באותו נושא. הנה קטע קטן מתוך המאמר: "... השיר השני: "האם השלישית" (שירים שמכבר, ע' 123). גם בשיר זה מתאר אלתרמן "אסוּפיוּת". הוא מציג אם שאינה יודעת היכן בנה, לעומת שתיים אחרות – שַכּוּלוֹת. האם יש כאן שיקוף של עמדת האם מ"האסופי", או להיפך? (השיר "האם השלישית" קדם ל"האסופי" בכ 10 שנים). קשה להימנע מהמחשבה על תיאורו של הבן "הנעדר". תיאור כללי, קיומי, עז ביטוי ואלתרמני כל-כך: " אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהָ שֶלָּהּ... וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי הוּא מוֹדֵד בִּנְשִיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻלָּח, אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱלֹהַי." שימו לב לתיאור האלתרמני, הקלסי, הגנרי כל-כך, של "מצבו של האדם", באשר הוא אדם. שוב יש לנו "הֵלֶך על הדרך". שוב ללא יעד מוגדר, מודד בנשיקות, מלטף כבשה או איילת וכו'. מצד שני, מה מרתקת ונוקבת היא הדרך שבה מייחד אלתרמן דוקא את הטרגדיה של האם שבנה חי לעומת אלה שבניהן מתו. הקורא מבין שהיא גיבורת השיר. שתי האמהות האחרות, הן רקע, מעין מישור ייחוס לאם השלישית. זאת גם ע"י שם השיר: "האם השלישית", ושוב: שם עצם כללי בצירוף ה"א הידיעה, ממש כמו ב"האסופי". בדרך מסויימת, שוב: סמויה קצת מן העין, התיאור מתיישב עם ה"שחוק" של האם מ"האסופי". רק כשאחד מהצדדים מת, מסתיים "הקרב" בין השניים. בקריאה כזאת גם בשיר "האם השלישית", הסיטואציה המתוארת נראית כקיומית. זהו עוד שיר על "מצבו של האדם", מעין מדרש של הפסוק המקראי: "בעצב תלדי בנים", תוך הבלטה (באמצעות האם השלישית) של יסוד האסופיות בטרגדיה הקיומית, וכך יש להבין אותו. גם שני השירים הללו קשורים זה בזה בכלים שלובים. והנה עוד שיר של אלתרמן העוסק בהיבט זה של "מצבו של האדם" ונוקב עד התהום באוניברסליות הקיומית שלו. בעיקר באמצעות וי"ו החיבור הפותחת את שורות א+ב. " וְלָעֶצֶב אֵין קֵץ -- אָמְרָה אֵם בִּדְמָעוֹת וְאֵין קֵץ לַשִֹמְחָה, -- אָמַר הַהֵלֶךְ קַו לָקָו מִצְטָרְפִים חֲיֵיכֶן, אֲדָמוֹת מִפְּגִישוֹת וּמִלִּים כָּאֵלוּ.."
חזור |