"כוחם מעפר ועוניים עד עפר, וקנאת נצורים לא יכס העפר". הפרק האחרון של "שמחת עניים" הוא שיאו העלילתי, וגם מיצויו הטרגי והנשגב של שמה. החורבן הוא גם ראשית הגאולה, כשם שעל פי האגדה בט' באב נולד המשיח. ועל כן, "אולי פעם באלף שנה יש למותנו שחר". לקראת ימי בין המצרים של תמוז-אב תשע"ז ובמהלכם למדנו את השיר שורה-שורה ובית בית, תוך התבוננות עומק בכל ממדיו. לפניכם רצף ה"כפיות" היומיות המפרש את השיר, ומבחר מן הדיונים היומיומיים.