בפרק זה יתוארו שירי 'כוכבים בחוץ' בהם מומחזים דברי דובר.  רוב השירים הם שירי הלל לעיר ולנופיה שטופי האור: 'יום השוק', 'יום הרחוב' 'תמוז', 'הולדת הרחוב', 'השוק בשמש' ו'אביב למזכרת'. רק ב'שערים לרווחה' מוצגת העיר החשוכה שסערה דוהרת בשווקיה. ב'הדלקה' חוגג הדובר את חגה של האש המשתוללת ברחובות.

 

השירים הנזכרים מעלים בפאתוס רב את שפע הפעילות שבעיר, את אורה המסנוור, ואת רעשיו וחיותו של השוק. הם מצביעים על מראות שונים, אך אינם חותרים לעיצוב מפורט, בר המחשה, של מראות אלה. התיאור מתמקד בהארת אופיים ומהותם של המראות, ובמסירת רושמם העז על הדובר. כפי שנראה בהמשך הפרק, נמצא בשירים אלה רק מעט אימז'ים המתארים אוביקט אחד, ספציפי, ומרביתם מתארים בלשון רבים תופעות המאפיינות את נופי העיר. כך, למשל, מעדיף הדובר לדבר על "הצבעים" או על "הררי האסיף", ואינו מתעכב על צבע מסויים של פרי מסויים.

השירים מעצבים מעין סצינות דרמטיות. הדובר מצייר בלשון הווה את המראות שסביבו, את התפעלותו מהם, ואת פעולותיו המוכתבות מהתפעלות זו. בכמה מן השירים אין סיטואציית המסירה מפותחת, אך מדרך תיאורם של המראות עולה, כי הדובר מתבונן בהם בהווה, מצביע עליהם ("הנה היא האש - - הנה!", 'הדלקה') ופונה אליהם ("ופסגות רקיעייך, עירי, אבודות, / ומצופה במתכת שקיעה את", 'שערים לרווחה').

 

הדובר בשירים אלה, שלא כבמונולוגים, אינו מפנה את דבריו מראשיתם אל דמות כלשהי. עם זאת, כל השירים כוללים פנייה, או מספר פניות, המכוונות אל מושא התיאור. זה מוזכר ישירות בשמו ("רחוב" בשיר 'יום הרחוב', "אדמה" ב'אביב למזכרת', "ארצי" ב'תמוז' ו"עירי" ב'שערים לרווחה'), או זוכה לכינוי מטפורי ("הבהירה, השוצפת - - - הקשיבי", 'יום השוק' "אינקויזיציה קדושה, נהלי מכבשיך", 'יום הרחוב', "אדיר אתה, גלית! הדור אתה, גלית! / עלה, אדום שיער ולבן עיניים!", 'השוק בשמש'). בכמה מן השירים נמצא אף פניות אל נמען נוסף, באוזניו מביע הדובר את התפעלותו. ב'יום הרחוב' פונה הדובר אל אלוהיו, כמי שאחראי לנופי העיר, וב'אביב למזכרת' הוא פונה אל "אימו הטובה" ומבקשה שתראה אף היא את המראות המסחררים. ב'שערים לרווחה' מבקש הדובר מידידיו כי ימסרו "ברכת אהבים" ל'את'. רק ב'הדלקה' אין הדובר פונה אל נמען כלשהו. עם זאת, כלולה בשיר פנייתו של המלך אל חייליו, ונמסרת אף תשובת החיילים.